בחורה טובה,
אני נוסעת כל יום שעתיים הלוך שעתיים חזור לסמינר שלי והביתה. ולמה? כי ויתרתי על מגורים. אני מודעת לזה שאני ילדת בית שלא מסוגלת לא להיות בחדר שלה, לא לישון במיטה שלה, לא לקבל את הפרטיות שהיא רגילה אליה. העדפתי לחיות עם האחים החפרנים שלי (סתם, הם מתוקים. טוב נו, משתדלים בכל אופן..) ולשלם הון תועפות של כסף (תחשבי שרק בחודש אחד אני משלמת בסביבות ה750 ש"ח, ואני משלמת את זה מהכיס שלי!) העיקר להיות בבית. כי אין כמו הבית
מספיק יגיע היום שנצטרך לעזוב אותו, ובעז"ה מסיבות משמחות. הכל תלוי בך. את מכירה את עצמך ומודעת למה את מסוגלת. אם את חושבת שאת מסוגלת לשרוד בפנימיה, ולהנות- תלכי על זה. כי מניסיון שלי- הנסיעות האלו ממש לא פשוטות... בהצלחה מתוקה!
