יעלוש:
כשאימא שלי נפטרה ונשארתי לבד בבית עם אבא שלי, הינו קרובים ללרצוח אחד את השני, פשוטו כמשמעו. כל אחד ציפה מהשני לדברים אחרים לגמרי ורבנו המון. המצב היה גרוע כ"כ עד שכשהיתי בצבא, באיזשהו שלב אבא שלי ביקש ממני לעזוב את הבית בתואנה שאני "הורסת לו את הבריאות"...כעסתי ונפגעתי ואחרי שעזבתי את הבית הוא התחנף אבל לא עזר לו
, גרתי אצל חברה שלושה חודשים ובסוף חזרתי. סלחתי לו על זה עוד כשהיה בחיים. אני מבינה את הכעס שלך על אבא שלך ומאמינה שזה טבעי לכעוס עליו, זה לא אומר שאת לא מכבדת אותו. אין קשר לזה שהוא נשאר ואימא שלך איננה. לא קל לכם וזהו. אין טעם להדחיק רגשות של כעס בגלל שהוא זה שנשאר - אין לזה כל קשר. אתם צריכים לחיות ביחד ולכל אחד מכם יש רצונות משלו ולפעמים זה פשוט לא עובד. אני חושבת שהפיתרון היחיד לזה הוא ללכת ולהיות עצמאית ופשוט לעזוב את הבית, כמו שאני יודעת שאת מתכננת . ברגע שתעשי את זה היחסים ביניכם ישתפרו פלאים - לא תהיו כל יום ביחד, יהיה געגוע, וכשכן תיפגשו שניכם תעשו מאמץ משותף שהמפגש יהיה מוצלח.