תגידו,

[האגס 1]

תגידו, ../images/Emo56.gif

השתמשתם היום בפלאפונים?

 

[גנגי]

רק

כשלא היתה ברירה. כאילו - יש לי אמא במצב חמור, אתה יודע. ואני לא כל הזמן בבית.

 

[החטא והשופטת]

קצת.

בעיקר בשביל SMSים בשיעור. נזפו בי (הסטודנטים, לא המרצה).

 

[מאי יולי]

האמת היא

שכלל לא ידעתי שהיום הוא יום-ללא-פלאפונים, אבל במקריות מוזרה שכחתי בסופ"ש את המטען שלי בקיבוץ, כך שגם אתמול וגם מחר הם אצלי ימים-ללא-פלאפון, עד שהמטען יגיע מחר לתל אביב.

 

[De-Panther]

כן... הייתי חייב להשתמש אתמול כי...

היה לי סיבוך עם ההסעות מבית הספר וכאלה דברים חשבתי שהמתכונת במתמטיקה תיהיה בבוקר אז סידרתי שאח שלי יסיע אותי חזרה הבייתה אחרי המתכונת(אחרת הייתי צריך לחכות סתם עוד 4 או 5 שעות בבית הספר) ואז התברר שהמתכונת מתחילה ב12 אז הייתי צריך להתקשר להודיע לאבא שלי(כי אח שלי היה עסוק בכמה דברים בבוקר) ואחרי זה הייתי צריך לבדוק עם המורה שלי לנהיגה מה קורה עם השעור בגלל שאני חוזר הבייתה 10 דקות לפני שהוא מתחיל

 

[האגס 1]

ואני

הקפדתי לשמור על ה"שביתה", חוץ משתי שיחות חיוניות, שגם אותן עשיתי בקיצור - אך גם בשעת שיחות אלה כבר צברתי 24 שעות רצופות של אי-שמיוש בפלאפון מאז יום א' - כך שאת ה"מכסה" מילאתי...

 

[m L m]

אני דיברתי קצת...

אבל לא שטויות... האמת שלעיתים נדירות אני מדברת שטויות מהסלולרי

 

[צימעס]

אני בכלל אף פעם לא מדברת שטויות ../images/Emo8.gif

 

[Islington]

דווקא לא...

אבל לא בכוונה, הפעם היחידה שהוא צילצל היה כשאב התקשר ולא עניתי כי לא שמעתי

 

[D o r o t h y]

לא

 

[ל א ק י]

גמככה אחי לקח לי אותו P:

 

[החתולית]

הייתי מה זה טובה...

מי שהתקשר אלי, נענה במשפט: "היום יום ללא סלולארי, אני מתקשרת אליך לטלפון קווי" את השיחות של הבחור והילד, פשוט דחיתי בלי לענות, והתקשרתי אליהם מיד חזרה. בחיי שאני חתולית טובה לאללה.

 

[dana2909]

קצת

לSMS-ים ושיחה לחו"ל.. מישהו בכלל יודע אם החרם הצליח?

 

[האגס 1]

את זה אי אפשר לדעת

כי החברות נמנעות מלפרסם את נתוני השיחות של יום שני, ואפשר להבין למה. (אבל אולי דווקא ההימנעות הזו מראה שיש להן מה להסתיר.) אבל ההצלחה של המבצע הזה תהיה אם החברות אכן יורידו את תעריפי השיחות - ולזה קשה לצפות כ"כ מהר.

 

[אטיוד5]

לא

וגם לא אתמול וכנראה גם לא מחר

 

[If6Was9]

אני לא. וגם אתמול והיום יצאתי

מהבית בלי הסלולרי, והוא, כמובן, כבוי בשביל לחסוך הטענות סוללה. בחרם על הסלולרי, לדעניותי, אין כל המוסיף גורע, ואני מתכוון פעמיים בשבוע לא להשתמש בו. ועוד משהו: אני גם לא מזדרז לשדרג: כל הדור שלישי ואיסקייפים למיניהם רק מגבירים בי את המוטיבציה להוסיף ימים לחרם.

 

[D o r o t h y]

../images/Emo45.gif כמוני כמוך

מבחינתי אפשר להשליך את המכשיר הארור אל הפח. הסיבה היחידה שבגינה אני מחזיקה מכשיר כזה, היא כי ההורים שלי מתעקשים, אבל כדי להוכיח להם כמה העקשנות הזו דבילית ומיותרת, המכשיר שלי רוב הזמן כבוי, ואני מדליקה אותו רק אם אני ממתינה לשיחה חשובה או לחילופין אם אני צריכה להתקשר בשל משהו חשוב. אךךךך כמה אני מתגעגעת לימים שבהם יכולת להיות קצת לבד.

 

[צימעס]

כנ"ל

לנו יש מכשיר כי קצת קשה לצאת מהאוטו לטלפון ציבורי כשיש בו שלושה דרדקים

אבל הוא כבוי, משמש לשיחות יוצאות כשבאוטו, ופתוח לנכנסות רק אם מישהו ביקש במיוחד.

 

[מאי יולי]

הבעיה אצלי

היא שההורים התרגלו. אם במקרה הפלאפון סגור ליותר מ-8 שעות, רוב הסיכויים הם שכשאני אפתח אותו יהיו לי "23 שיחות שלא נענו" ו-"ממתינות 17 הודעות": הראשונה תהיה: "נועה, זו אמא (כאילו אני לא מזהה). תתקשרי בבקשה הביתה". השנייה (אחרי כ-3 דקות): "נועה, תתקשרי כשאת יכולה, תודה, אמא". השלישית (אחרי דקה): "נועה, אני מתחילה לדאוג. למה את לא עונה?" *הפסקה של רבע שעה להתארגנות* "נועה, תתקשרי כשאת שומעת את זה". (אחרי 3 דקות) "נועה, (הקול של אבא שלי. היא חושבת שאולי לו אני כן אענה?) אני מאד אודה לך אם תתקשרי אלינו כשאת יכולה". *הפסקה של שעה להסקת מסקנות* "נועה, אני כבר ממש מודאגת" "נועה, נו, תעני כבר" וכו' וכו' וכו'. וכשאני כבר פותחת את הפלאפון -(בסה"כ הייתי במשמרת בעבודה)- ומתקשרת אליהם בהיסטריה - שחס וחלילה הם לא ידאגו לי עוד דקה אחת מיותרת - תמיד מגיע המשפט הזה: "כל כך דאגתי לך!", במן טון חצי-מאשים כזה. איזה כיף היה לאחותי הגדולה לפני 8 שנים...

 

[צימעס]

בעלי

(ההאו שלא מרשה לי) מכנה את הפלאפונים שהורים קונים לילדיהם "קולר".