גם אנחנו כאלו הורים
זה לא שאנחנו לא רוצים להיות שותפים, ובטח לא שולחים את הילד כדי שיעזבו אותנו בשקט (אין כזה דבר, שהרי רק להסיע אותו הלוך ושוב דורש כבר מאמץ וזמן לא מבוטל) אלא שאנחנו כ"כ סקפטים ביחס לקהילה הפסיכית, וגם איננו רואים שההתנהגות שלנו השתנתה מילד א' לילד ב' לילד ג', והסיפורים האלו שכל ילד צריך התיחסות אחרת גם ידועים לנו, וחוצמזה באמת כמה פעמים נפגשנו עם הפסיכולוגית, פחות ממה שהיא היתה רוצה וגם הרבה יותר ממה שאנחנו הרגשנו שצריך. המילה הזאת "שינוי" היא יפה מאוד. אבל לא פלא שפעם באת בעצמך, (זה היה כאן?) וביקשת שנגיד לך מה משמעות המילה הזאת בשבילנו, או מה האסוציאציות והקונוטציות שלנו למשמע המילה הזאת. כי איכשהו, אנשים לא משתנים. לכן גם לא פלא שגדודים על גדודים של קווקים מתגייסים למשימות השינוי. באמת צריך צבא שלם של מאמנים ופסיכולוגים ופסיכיאטרים כדי להזיז גרם אחד של אישיות.