כמו שאני רואה את זה -תגובה לנועה, נועה, וגנום
1. ואקום רוחני, מטריאליזם, דתות חדשות - כמעט בכל תקופה שהיא פוגשים הוגים שטוענים שלפני כן היה משהו בסגנון "ואקום רוחני" (WHATEVER THAT MEANS...). יש מי שקרא לזה הדרדרות מוסרית, סטגנציה, בקיצור - הרבה אופציות, וזה נכון להרבה מקומות בעולם ולא רק לסין. משלב מסוים, כשהתחילה המודרנה להעצים תופעות מסוימות החלו לדבר על משבר שהתלווה למודרנה (באנגלית - THE CRISIS OF MODERNITY), שהוא משהו בסגון של איון מערכת הערכים המסורתית והשארות בלי שום מערכת ערכים אלטרנטיבית (במובן של אופציונלית, לא ניו אייג'...). במקביל, עלה הרעיון - גם באסיה וגם במערב - של"מזרח" יש מערכת ערכים אחרת, שלא מבוססת על אלוהים (שמת כזכור לכל מי שקרא את ניטשה). ואחרי מלחמת העולם הראשונה - כשנדמה היה שהמודרנה הרסנית לחלוטין - זה התחזק. מלחמת העולם השנייה שנתה עניינים, אבל נניח לזה, משום שלא תקראו ממילא את כל מה שאני כותב
בקיצור, התחושה שהחומרנות מולידה ואקום ערכי איננה סינית אלא החלה במערב, וגם הגיעה לסין. האם משם צמחו דתות חדשות? לפעמים כן, ולפעמים לא. באופן כללי אומר שמאוד בעייתי לדבר על "דתות חדשות" משום שגם ה"ישנות" לא הפסיקו להשתנות (גם אם נדמה לנו שאין שינוי), ולא פעם הן אלו שקוראות לחדשות חדשות בכדי לתת להן לגיטימציה לתקוף את החדשות. האם "מודרנה/התמערבות/ערכים חומריים" ממלאים את הוקום (שאלתה של נעה)? השאלה היא אם לכל אלה יש "ערכים" בכלל במובן ה"רוחני" של המילה. נצרות - תיקון קטן לגנום. מעט מאוד נצרות מוכרת בסין לפני המאה ה 17. הנסטוריאנים מוכרים עוד מהטאנג, אבל אין מספיק נתונים בכדי לספר לנו מה היה גורלם אחרי הטאנג. המונגולים - בזמן ששלטו בסין - ממש לא היו מנוצרים (אני מניח שגם לא התכוונת לומר זאת) ומתי מעט המיסיונרים שהגיעו עד סין עצמה לא הביאו לשום השפעה שהיא על האוכ' או על המלומדים. גם לא על השלטון (ויש גם מי שיטען שמרקו פולו לא היה ולא נברא או שהיה ולא היה בסין...). מהמאה ה 17 או סוף ה 16 המסיונרים הישועים הגיעו לסין והצליחו לא רע בכלל (יחסית למספר המסיונרים לעומת מספר המנוצרים - לא שיש מספרים מדויקים אבל הערכות יש שמדברות על עשרות אלפים אם לא מאות). באזורים מסויימים - בייחוד לאורך החוף בדרום - הייתה הצלחה כבירה במונחים הללו. הנצרות די תפסה כבר אז, אבל שוב - ביחס למה שנכנס, לא באופן אבסולוטי, ובהחלט לא בעיקר או רק אצל מיעוטים. אבל המסדר הישועי נסגר, קיסרים פעלו כנגדו, והנצרות לא המשיכה להתפרש במאה ה 18. אחרי כן, כבר בתחילת המאה 19 החלו מסיונרים פרוטסטנטים להגיע לסין, שוב בעיקר דרום-חוף. ההישגים שלהם היו שוב בסדר, אבל לא משהו בקנה מידה מי-יודע-מה. הטאיפינג, למרות שלמנהיגו העיקרי הייתה אג'נדה נוצרית, מבחינת רוב המשתתפים לא היה לו דבר וחצי דבר עם הנצרות. לאחר מכן, במהלך תחילת המאה ה 20, נכנסו עוד מסיונרים, הקימו בתי ספר ובתי חולים, ועדיין - לא היה ניצור המוני. בראייה הנוצרית, סין הייתה כשלון עצום, בייחוד משום שהנוצרים הניחו שיש שם בסיס איתן לניצור המוני שלא קרה. נעצור בינתיים כאן. בודהיזם טיבטי - כמו שגנום אמר - מאוד פופולרי, והקיסרים של הצ'ינג גם נחשבו לבודהיסטוות. זה לא הפריע לאף אחד להתייחס אליהם גם כאל ממשיכיו של קונפוציוס (ומדי פעם גם לאו-דזה וחבריו נכנסו לתמונה). גם הבודהיזם הטיבטי, אבל, משתנה, ובעיקר האחיזה של השלטון הסיני במוסרות הדת לא מאפשרת חופש רב למאמינים (ע"ע דלאי לאמה...). פאלון גונג - גם הם לא תופסים את עצמם כ"חדש", הם חושבים שהם פשוט מעבירים טקסטים עתיקים בצורה נאמנה יותר, שהתגלתה לאחרונה יחסית... ההבדלים בין כתות בודהיסטיות אחרות לבין הפאלון גונג אינם כה עצומים כמו שנדמה לנו. רק שהפאלון עשו כמה שגיאות אסטרטגיות, שגרמו לשלטון לחשוב/להבין (תלוי בפרספקטיבה...) שיש להם יומרות פוליטיות או שהם איום פוליטי. אם להמשיך את הסגנון ההשוואתי של גנום לאמריקה, שווה גם להשוות את סין ליפן במובן הזה, ולהזכר ששם הדתות החדשות הן תופעה סוחפת בהרבה. מדובר במאות (!) קבוצות! אלה היו מכונות הדתות החדשות - SHINSHUKYO אבל אלה של אחרי שנות ה 70 (של המאה ה 20) מכונות כבר SHINSHINSHUKYO, כלומר הדתות החדשות החדשות... (אחת מהן, AUM SHINRIKYO, המכונה גם ALEPH...) זכורה לרעה מהטרור הרצחני שלה, ואולי, רק אולי, סין חושבת גם במונחים כאלה במלחמתה בדת חדשה שנראית, על פניו, תמימה? טוב, כתבתי יותר מדי גם ככה, אז די, ובלי הגהה או מלים נוספות "שלח"
