יש דברים שחייבים להיאמר (ואסור שהם ימחקו)
בפורום תמיכה אמיתי, לא היו נותנים לא"סים להשתולל חופשי רק בגלל זה שהם א"סים.
בפורום תמיכה אמיתי לא היו מאפשרים לגולשים מסויימים להתנפל על כל מי שלא מסכים איתם.
בפורום תמיכה אמיתי, לא היו משאירים על כנן הודעות שכוונתן הזדונית ברורה וזועקת לשמיים, אפילו אם הן לא מהוות - טכנית - עבירה על התקנון.
בפורום תמיכה אמיתי, לא היו נותנים לגולש לשקר ולהשמיץ ולהוציא דיבה רעה (ואני מדבר על מצבים שבו המנהלות *יודעות* את האמת, ועדיין נותנות יד - בשתיקה - לשקר ולרשעות של אותו אדם).
בפורום תמיכה אמיתי, לא היה נוצר מצב שבו א"ס שכל רצונו לעזור לאנשים ולשתף מנסיונו, נאלץ לברוח ולהתחבא בגלל קומץ חוליגנים.
ובפורום תמיכה אמיתי, לא הייתי צריך לכתוב את ההודעה הזאת ב-4 לפנות בוקר (ועוד ביום הזכרון - no less) רגע לפני שהשרשור הזה יורד לארכיון, כדי להימנע ממחיקה.
ואני אגיד לך עוד משהו:
לפני כמה שנים היו אנשים שראו בפורום הזה בית חם. נכון שזה בא במחיר הכבד של סתימת הפיות לאוטיסטים, אבל לפחות היתה כאן תמיכה חמה ונעימה לאותם הורים שרצו אותה.
ומה יש לנו היום? הרע משני העולמות. כיום המקום הזה לא נעים להורים ולא נעים לאוטיסטים. אנשים ממשיכים לבוא לכאן כי הם נואשים למידע (וכאן הם אכן מקבלים תשובות) אבל פורום תמיכה אין כאן.
והדבר שהכי מצער אותי, זה שהפורום הזה מהווה את ההיכרות הראשונה של אנשים רבים עם הספקטרום האוטיסטי. הם באים לכאן ומה הם רואים? את אראנה ורונן הולכים מכות, בתוספת של קיטורים של הורים שאומרים ש"אוטיזם = התנהגות דפוקה". אחרי הכירות ראשונית כזו, איך את חושבת לשכנע את הציבור שאנחנו בני-אדם שראויים לכבוד כמו כל אחד אחר?
זהו. זעקתי את הזעקה שלי, ועכשיו אחזור לקונכיה שלי. לחיים השקטים שלי, ליעדים שלי, ולהתקדמות שלי - שאין שום סיכוי שאני אספר עליהם כאן בפורום, כל עוד הוא נראה כמו שדה קרב.
