תגידו מה קורה כאן לעזאזל ?

[dina199]

ואני שברתי אותם

 

[Navva]

נקודת המבט שלי

בפורום משתתפים אנשים רבים.כמספר המשתתפים והמשתתפות מספר הדעות. כל עוד הדעות הן במסגרת החוק ולא העלבה פוגענית יש להן מקום בפורום.

לאחרונה הויכוחים תפסו נפח גדול יותר מאשר שרשורי התמיכה והשיתוף.
ניתן לקיים בין אנשים בעלי דעות שונות ומנוגדות דיון עיניני והולם. מנגד ניתן להנהל את הדיון כויכוח אלים ועקר. ויכוח כזה יכול לנבוע ממילה אחת, שמי מהמשתתפים מפרש כעלהבון אישי, ולנפח ממו שרשורפלצת.
את שרשוריהפלצת ניתן למחוק, והרשות נתונה בידי. אך מבחינתי, זה נשק "מוצאי יום הדין". ניתן גם לחסום משתתפים, מבחינתי כלי זה גם שייך לאותה קטגוריה, ואני לא אוהבת לעשות זאת.

בדקתי את היסטורית החסימות (אחד מכלי ניהול הפורום), ולצערי, מצאתי כירוב הנחסמים בעבר הם א"סים בוגרים. צר לי על כך כי הפורום הוא הבית גם של הא"סים ולא רק ההורים. אם אני אנסה לנתח מה הסיבה לכך הם שרשורי הפינגפונג שלרוב הם עקרים , ופוגעים באחרים, אם אלו א"סים אחרים או הורים.

פגיעה בהורים, יכולה להגיע הן מהורים אחרים והן מא"סים. ניתו להגיב ולמתוח ביקורת עינינית על דרך טיפול/חינוך, אך לא להשתמש בביטוים פוגעניים. לדוגמא, לאחרונה, באחד משרשרוים על טיפול תרופתי, נכתב לאחד ההורים כי הוא מסמם את ילדיו. המגיב יכול היה לכתוב כי
דרך זו אינה עדיפה עליו, ועבור ילדיו הוא היה בוחר בדרך אחרת. ניתן היה, לדוגמא, לתהות האם הנזק מתופעות הלואי אינו עולה על התועלת. זו היתה יכולה להיות ביקורת לא פחות נחרצת, אך עינינית ולא פוגענית.

צריך לזכור כי בפורום יש אנשים עם סף רגישות שונה. כמו כן זה מקום שיש בו אנשים שמבקשים שיקבלו את השונות שלהם, ועם זאת יכולת הבנת הסיטואציות והבנת הטקסתים שונה.
מאחר והפורום הוא מדיה כתובה, שחלק מערוצי התקשורת (כמו הבאות פנים ואינטונציה של הקול) נדרש שינוי בגישה של הכותבים והקוראים. ראשית לחשוב פעמים לפני שלוחצים על "שלח". ושנית, במקרה של חוסר הבנה של הכתוּב או הפגעות, ניתן לשאול ניתן לשאול את הכותב למה התכוון, לפני שפותחים במתקפה שתגרור מלחמה כוללת.

בתקווה לימים שלוים יותר

ומועדים לשמחה.

נאוה

 

[1אילת2]

את בוודאי מתלוצצת.

הפורום כבר אינו מקום להורים, חדשים וותיקים. הוא כבר אינו מקום להתייעצות על תרופות, על מטפלים או על שילוב.
הוא כבר אינו מקום לספר על קשיים, או להתלבט על צמתים מרכזיים.

למעשה, הפורום הפך במה להתנצחות פילוסופית אשר שום תשובה אינה נכונה חוץ מזו של פותח השרשור.
לבי לבי עם הורים חדשים אשר מחפשים תמיכה ומקבלים שרשורים הזויים בדבר העולם האוטיסטי הרצוי והכחדתו המתבקשת של העולם הנ"ט.

 

[arana1]

אוטיזם הוא גם בעייה פילוסופית

ולכן היחס אליו ככזה יכול לתת תשובות שמטפלים ומשלבים ותרופות לעולם לא יתנו

אוטיזם הוא קודם כל בעייה של העצמי
כל ההתמודדיות הקשות נובעות מחוסר יכול לפתור את הבעייה הזאת כשורה
משם מתחיל הכל

מה שאתה מזהה כהתנצחות שכל מטרתה היא נצחון היא הדבר הכי רחוק מזה,היא נסיון לברר ולגעת בבעייה האמיתית של האוטיסט,זהותו,מקומו בעולם,המקור לבעיותיו....

זה ממש לא במקרה שאחד הפרמטרים הראשונים ששימשו את אספרגר לזיהוי אוטיסטים היה היות רובם סוג של 'פרופסורים קטנים' בכלל שהצורך לטחון בעיות ללא סוף הוא המידה הנכונה והמתאימה והכרחית כאוויר לנשימה לאוטיסטים עצמם,להורים יש צרכים אחרים(אלא אם כאן גם הם אוטיסטים),אבל זה לא אומר שהם אלה שיפתרו את הבעיות של האוטיסטים עצמם.

הדיונים בדבר עולם אוטיסטי רצוי משמשים לזיהוי הצרכים האוטיסטים,למי שיודע לקרוא אותם כך ולא דרך משקפיים אלימות של מי ינצח את מי ומי יכחיד את מי(המבט הזה גורם ליותר בעיות מאשר מחסור במשלבים או מינונים לא מדוייקים של תרופות)

צמתים מרכזים בשביל אוטיסט זה בירור של בעיות זהות(אוטיסט זה בעיית זהות,אני לא מבין למה לאנשים קשה כל כך להפנים דבר כה ברור)
הפתרון או הנסיון לפתור בעיות כאלה יתן להורים מה שהתמיכה כמו שאת מזהה אותה לעולם לא תיתן

הפורום הזה ישתפר אם אנשים לא יתעצבנו על גישה 'פילוסופית' לבעיות הקיום האוטיסטי אלא יגיבו אם יש להם מה לומר ויוותרו על שנאה וכעס במקומות שבהם אין להם שום דבר מהותי להגיד
אישית אני מוכן להתייחס בסובלנות לשנאה ולכעס בגלל שאני מבין שהמציאות והזהות כמו שהיא מתוארת ומרגישה לחריגים יכולה להיות מאוד מערערת לאנשים נורמטיבים
האחריות היא לא על מי שמעלה את ההערות ומוסיף את ההקשרים וההיבטים והזוויות כמו שהם נראים לו
האחריות היא על מי שלא מצליח להתאפק ומנסה לחנוק כל מה שאוטיסטים כאן מנסים לצייץ

 

[רונן שפירא1]

מוותר על הגישה הפילוסופית לאוטיזם

שידונו בכך במסגרת שיעור פילוסופיה.... או סתם חוג...
אני מחפש דברים פרקטים שיעזרו לי ולאלה שאני מכיר.

 

[עדו בן צבי]

יש פילוסופיה ויש פילוסופיה.יש עיתוי ויש עיתוי

לגבי העיתוי: לפעמים מאוד מעניינת אותי המשמעות הפיזיולוגית של הכאב (מדע), לפעמים גם הפילוסופית (מה הכאב גורם לנו להבין לגבי משמעות החיים. האם הכאב הוא הוכחת קיומינו...), לפעמים אפילו הטכנית (כיצד לסרק את הילדה מבלי להכאיב לה). אבל אחרי בעיטה בביצים, אני מבקש שאף אחד לא יחריב את הדיון אל אף אחד מהמישורים האלה.

לגבי הפילוסופיה עצמה: לא כל דיון חסר ערך מוחשי הוא באופן אוטומטי דיון בעל ערך פילוסופי. השאלה, האם כאב גורם להופעת הילה סגולה בלילות ירח, אינה שאלה פילוסופית.

 

[arana1]

לאוטיסטים הפילוסופיה היא מוחשית

הזיהוי שאתה עושה כאן בין חוסר קונרקטיות וחוסר מוחשיות לבין תפישה מופשטת הוא נכון לנ"ט ומהווה את אחד ההבדלים הכי ברורים בינם לבין האוטיסטים
לאוטיסט המופשט והמוחשי הם אחד
וזו גם הסיבה למה שנחשב בטעות לעודף ברגישות חושית או להצפה בסביבה שלא מבינה את הרמה שבה המוחשי נוגע בנפשי אצל האוטיסט

 

[arana1]

ואגב

יש קשר מעניין ומאיר ועמוק מאוד בין מה שכתבתי בתגובה הקודמת לבין צרכי העיתוי ותפישת הזמן השונה אצל אוטיסטים
וכיוון שהמקום של תפישת הזמן בזהות הוא כל כך מרכזי אז התוצאה היא אדם מרוגז וחסום ושקוף ומתוסכל באופן תמידי בידי סביבה שלא מצליחה להבין שלאנשים שונים לא רק שיש תחושת זמן שונה אלא שזכותם הבסיסית ביותר היא לחיות אותה וזה בעיקר דיכוי הזכות הזאת שמייצר את הבעיות שאותם אחרי זה מנסים לפתור בעזרת עוד יותר דיכוי
מבחינת מה שלא הולך בכח ילך ביותר כח

 

[עדו בן צבי]

אני לא יכול לדון בפילוסופיה עם איש מ-3 ילדי

האוטיסטים. זה לחלוטין לא מעניין אותם. במקרה או שלא במקרה, שלושת הילדים האוטיסטים שלי הם טיפוסים שמתעניינים במה שגשמי. בפרטי פרטים של מה שגשמי. ממש לא במופשט ולא בפילוסופיה.

אני חושש שההכללה שלך שגויה.

 

[arana1]

הפילוסופיה היא פרטי הפרטים של הגשמי

זה בדיוק מה שכתבתי בתגובתי הקודמת
אצל האוטיסט הפילוסופי והגשמי הם זהים
המופשט מחובר ספונטנית ומיידית על המוחשי

המגע במרקם,הבהייה בסחרור הגלגל... זה דיון פילוסופי לאוטיסט

 

[עדו בן צבי]

פרטי הפרטים של הגשמי זו טכנאות. לא פילוסופיה.

 

[arana1]

לתפישתך

שמפרידה בין הגשמי לרוחני בדרך הקלאסית והשמרנית שעומדת ביסוד הזהות הנ"ט

כל הקטע זה להבחין שיש גם תפישות וזהויות אחרות
שאגב
חלק גדול מהמאפיינים שלהן מתבטא גם בטכנולוגיות שאתה אמור להיות בקיא בהן
חשבת פעם על הצירוף המוזר של "מסך מגע"
הרי ההפרדה הקלאסית שאותה אתה מזהה כשיקוף מוחלט וסופי ואובייקטיבי של המציאות מושתתת על מגע(שהוא ביטוי הכי גשמי שיש) כמשהו שהוא הכי רחוק ממסך(שהוא ביטוי ששיך לתחום התודעה,האור,המופשט)
זו גם הסיבה שהטכנולוגיות האלה הן כל כך שימושיות לאוטיסטים שחווים את הראיה כמגע
(חבל שלא לימדו אותכם את הדברים הבסיסיים האלה בקורסים הרלוונטים,אבל את דעתי על האקדמיה אתה כבר קצת מכיר)

 

[dina199]

לפילוסופיה יש הרבה תחומים. גם בתחום הגשמי.

 

[עדו בן צבי]

אמשח אם תשלחי לי על זה חומר במסר.

 

[dina199]

אין צורך במסר

קישור

 

[arana1]

לפסול הכללה נדרשת ידיעה ואמנות

שכנראה לא נלמדת בקפידה מספקת באקדמיה

כמו שכל אדם עם צניעות מינימלית אמור לדעת זהותם של ילדינו אינה זמינה לנו אלא באופן חלקי וצר ומוגבל מאוד מאוד מאוד
מי שכופה בטעות את הצר על הרחב מייצר ומייצג צרות עין שסופה לזמן צרות ומצוקה לאין סוף
ולכן חשוב מאוד להיזהר בכך

ואני אדגים(כי בניגוד לאחרים כאן חשוב לי גם לפחות לנסות לנמק ולהסביר)
מעולם לא קיימתי יחסי מין עם הורי(
אם הורי היו בטוחים כמוך שמה שמתרחש ביני לבינם מייצג ומבטא אותי בשלמות הם היו מסיקים שאין לי צורך בקיום יחסים כאלה עם אף אחד(למזלי הם היו מצויידים בתפישה מעט רחבה יותר)

הייתה לי פעם חברה שהייתה מתפלספת איתי מהבוקר ועד הערב
היא מעולם לא חשבה אפילו להתפלסף עם ההורים שלה
כי בדיוק בגלל האוטיזם שלה החיבור בין הגשמי והרוחני גרם לה לתפוש התפלספות כמעשה אינטימי שלכן לא ראוי לקיים כמוהו עם ההורים(היא נולדה במקום שבו גילוי עריות היה לא מקובל)
מבחינת הוריה היא הייתה נטולת כל כשרון ונטייה פילוסופית
דרכי היא גילתה כמה שהיא מבריקה
מה שאומר שהכללה לא נכונה יכולה לייצר מצוקה ולמנוע התפתחות תקינה
שוב,צריך להיזהר מפשטנות ולזכור את מקומנו בעולם ואת מידת הצניעות שתעזור לנו לתפוש שאנחנו תמיד מתקיימים בתוך הקשר מסויים

מבחינת 99.9999 אחוז מהאנשים שרואים אותי בשיגרה אני לא יודע לדבר
הם מעולם לא שמעו אותי מוציא מילה
יש אנשים שמכירים אותי מיום היוולדי ומעולם לא שמעו אותי מדבר
אלא שאהובתי יודעת שכל הגה שהיא מפנה כלפי טומן בחובו סכנה של קשקוש ללא סוף והתחלה
מילה אחת שלה יכולה לחולל מפולת מילים שתקבור אותה(או תחייה,באמת איני יודע)
כאמור,הכל תלוי בהקשר ובמקום ובזהות המדבר והמדובר והדבר
ביחוד אצל אוטיסטים שאצלם המוחשי והרוחני באים כרוכים אחד בשני בצורה כל כך אופיינית

 

[רונן שפירא1]

בתור אוטיסט אני מוצא את הפילוסופיה כמיותרת

זה אולי תרגיל נחמד לגרבוץ אינטלקטואלי, שגם אני משתעשע בזה מדי פעם, אבל זה לא מלמד כלום על החיים ולא עוזר לשום דבר.
לדעתי גם יתר האוטיסטים שאני מכיר יקבלו את הגישה שלי.

 

[שמש חורפית2]

אני מקבלת את הגישה שלך ואני נטית לחלוטין

 

[arana1]

היחס המזלזל לפילוסופיה הוא תכונה נ"ט

לרוב האוטיסטים מה שנחשב לפילוסופיה זה פשוט חלק מהתנהלות השיגרה
רוב האוטיסטים הם פילוסופים דווקא בגלל שהם לא מוגדרים או מגדירים את עצמם ככאלה
ליתר העולם הם פשוט נתפשים כחפרנים או כאנשים שאובססיבים על דברים משונים וזניחים
או ככאלה שאכפת להם מהדברים הלא נכונים
שזה גם ההגדרה בפורום הזה ובחיים לפילוסופיה

 

[שמש חורפית2]

"גרבוץ אינטלקטואלי"