תגידו לי אם אני טועה
- פותח הנושא noam011
- פורסם בתאריך
אני לא ממש מסכימה
אני חושבת שיש ``כמה גרסאות`` של סיפורי גירושים, אבל לא כולם דומים,יש קבוצות ואני אנסה לפרט: 1. קבוצת ההחלטה המשותפת: זוגות שלרוב חיו יחד הרבה שנים, ומגיעים יחד למסקנה שזהו, ואין יותר לאן ללכת, ומחליטים על דעת שני הצדדים להתגרש. 2. קבוצת המגרשים והמגורשים: מישהו שקם בוקר אחד, ומוצא את עצמו עם פתק על הכרית במקרה הטוב, או עם צו בית משפט או משהו בסגנון, במקרה הפחות טוב. 3. קבוצת הצד השני: כשצד אחד מחליט שזהו, נגמר לו, ומצליח לשכנע את הצד השני שעדיף לחוד מביחד. בטח שזה לא מקיף את הכל, וגם בתוך הקבוצות יש תתי קבוצות, אבל ככה אני רואה את זה. כמו שאומר המשפט הלא כל כך ידוע ``גם בשביל להתגרש, צריך לדעת עם מי להתחתן``
אני חושבת שיש ``כמה גרסאות`` של סיפורי גירושים, אבל לא כולם דומים,יש קבוצות ואני אנסה לפרט: 1. קבוצת ההחלטה המשותפת: זוגות שלרוב חיו יחד הרבה שנים, ומגיעים יחד למסקנה שזהו, ואין יותר לאן ללכת, ומחליטים על דעת שני הצדדים להתגרש. 2. קבוצת המגרשים והמגורשים: מישהו שקם בוקר אחד, ומוצא את עצמו עם פתק על הכרית במקרה הטוב, או עם צו בית משפט או משהו בסגנון, במקרה הפחות טוב. 3. קבוצת הצד השני: כשצד אחד מחליט שזהו, נגמר לו, ומצליח לשכנע את הצד השני שעדיף לחוד מביחד. בטח שזה לא מקיף את הכל, וגם בתוך הקבוצות יש תתי קבוצות, אבל ככה אני רואה את זה. כמו שאומר המשפט הלא כל כך ידוע ``גם בשביל להתגרש, צריך לדעת עם מי להתחתן``
לא ממש ככה..
יפעת, עכשיו אני לא מסכימה איתך. שכן התהליכים הפנימיים שעוברים אנשים במצבי שינוי (וגירושין מה לעשות זה עוד אחד מהמצבים האלה...) ממש דומים בתהלכים הפנימיים שלהם. בעיקר זה מסתובב סביב הפיכת מה שנתפס כ``בלתי אפשרי`` לאפשרי - שכן כל הגבולות, מגבלות ומחסומים שכולאים אותנו הם למעשה יצירים פנימיים שלנו - וכך לגלות (ולא תמיד מבחירה, כאן את צודקת) שאמנם חיינו עד כה בתא של בית כלא... אבל כל הזמן הדלת היתה למעשה פתוחה... זה מאפיין את תהליכי השינוי הללו. ודרוש הרבה אומץ ונחישות לעשות את זה... כפי שכולנו למדנו. ולכן, למה שאת התיחסת - איך נפרדים - נראה לי רק סיפור משנה לדרמה האמיתית - שהיא תמיד פנימית. תלתלים.
יפעת, עכשיו אני לא מסכימה איתך. שכן התהליכים הפנימיים שעוברים אנשים במצבי שינוי (וגירושין מה לעשות זה עוד אחד מהמצבים האלה...) ממש דומים בתהלכים הפנימיים שלהם. בעיקר זה מסתובב סביב הפיכת מה שנתפס כ``בלתי אפשרי`` לאפשרי - שכן כל הגבולות, מגבלות ומחסומים שכולאים אותנו הם למעשה יצירים פנימיים שלנו - וכך לגלות (ולא תמיד מבחירה, כאן את צודקת) שאמנם חיינו עד כה בתא של בית כלא... אבל כל הזמן הדלת היתה למעשה פתוחה... זה מאפיין את תהליכי השינוי הללו. ודרוש הרבה אומץ ונחישות לעשות את זה... כפי שכולנו למדנו. ולכן, למה שאת התיחסת - איך נפרדים - נראה לי רק סיפור משנה לדרמה האמיתית - שהיא תמיד פנימית. תלתלים.
מסקימה איתך על הרעיון
של בית כלא עם דלת פתוחה, אבל שוב, יש כאלה שלא רצו לצאת, אז איפה הכלא בשבילם? את מדברת על הכוח לעשות, וגם כאן, השאלה אם עשית, או הוכרחת לצאת. ובכל זאת התהליכים הפנימיים גם הם שונים, ולדעתי קשורים מאוד לאופן שבו הדברים נעשו, כמובן שיש גם הבדל גדול מאוד מבחינת התהליך הפנימי אצל אנשים עם ילדים ואצל אנשים בלי ילדים.
של בית כלא עם דלת פתוחה, אבל שוב, יש כאלה שלא רצו לצאת, אז איפה הכלא בשבילם? את מדברת על הכוח לעשות, וגם כאן, השאלה אם עשית, או הוכרחת לצאת. ובכל זאת התהליכים הפנימיים גם הם שונים, ולדעתי קשורים מאוד לאופן שבו הדברים נעשו, כמובן שיש גם הבדל גדול מאוד מבחינת התהליך הפנימי אצל אנשים עם ילדים ואצל אנשים בלי ילדים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.