תגובות של אנשים

moria007

New member
אנחנו צריכים לשווק את הצליאק!

לפעמים אין לי כוח להתחיל להסביר מה זה צליאק ולמה אסור לי אבל לרוב אני מנסה להיות ייצוגים ולשווק את הצליאק שלנו! ככל שיותר אנשים יידעו על המחלה ועל האיסורים בה, כך תהיה יותר מוגעות בחברה, מלצריות, בעלי מסעדות, סופרמרקטים, ומי יודע, אולי יום אחד יהיה קל להיות צליאקיסט בישראל. לאט לאט המודעות תעלה. ולגבי מפגשים שבהם אני צריכה התחשבות עם הבישולים. בהקשר המשפחתי לפני כל מפגש משפחתי אמא שלי מצלצלת להזכיר שאסור לי קמח ושמה דגש על אבקות מרק ורטבים. במפגשים של חברים, זה קצת יותר מסובך כי בד"כ לא מבשלים אלא מזמינים אוכל. אז לפעמים אני מביאה איתי פיצה קפואה וכשכולם מזמינים אני לא מתבאסת, לפעמים אני מתבאסת, אבל החברים שלי מתחשבים ותמיד מוודאים שיש לי מה לאכול ואפילו שאני מתייאשת הם עוזרים לי לא לוותר ולמצוא מנה בלי גלוטן. הבעיה היא במפגשים עם חברים לא קרובים. למפגשים כאלו אני משתדלת להגיע מוכנה, עד כמה שאני שונאת את זה, להיסחב עם אוכל. יש ימים שאני אוהבת להיות במרכז העיניינים, להסביר ולדבר על זה, אבל יש ימים שאני רוצה לזחול מתחת לשולחן ולצרוח: "למה אני לא יכולה להיות כמו כולם???????" אבל לרוב זאת האופציה הראשונה....
 

רות ש

New member
מי שלא דואג לבן שלי לא יהנה מימנו..

חד משמעית, כאשר מדובר באנשים שקרובים לבני אני דורשת שיתאמצו! אחרי שהוא ראה שאני מאוד אסרטיבית בעיניין הוא הפסיק להיתבייש (למרות שהוא מעדיף להגיד שהוא רגיש לגלוטן ולא צליאקי.... אבל לאט לאט הוא אובחן רק לפני חודשיים) מחר לאחד מחבריו לכתה יש יום הולדת.... החבר היתקשר אלינו הביתה כבר בתחילת השבוע לבקש שבני יקנה לו מתנה דיסק מסויים ובני הבטיח שיקנה. היום דקה ליפני שיצאנו מהבית לקנות צילצל לחבר ושאל אם החבר דאג שגם לו יהיה מה לאכול במסיבה החבר ענה רק שוש ובני הודיע שרק בישביל שוש הוא לא יגיע ויראה איך כולם אוכלים עוגות ודברים טובים...... למרות שהם חברים טובים ואולי ביגלל שהם החלטתי לא להיתערב ועמדתי בגאוה לצד בני!!!
 

סביוני

New member
כל הכבוד!

אני גם אומר "רגיש לגלוטן". משהו ב"צליאק" נראה לי "מחלתי" מידי. לפעמים אני כן אומר אותה בדחילו וברחימו כזה.... לגבי היומולדת - סתם מבאס. אבל מסתבר שגם לאחר צריך לדעת. פעם אני זוכר אמרו לי חברים: "אבל אתה בשביל האוכל? אתה בשבילנו!" (ושאני אתחיל להרגיע וכאלה). תשובתי היתה מיידית: "שאחרים יבואו בשביל ה'חברים'. אני כןןןןןןןן בא בשביל האוכל; ואני שואל דווקא על האוכל בגלל שאתם עושים אוכל בארוע הזה בגלל שיש בו חברים, ואני חבר, לא?" זהו. שום סחיטה רגשית. אגב, היום אני הולך לארוחה משפחתית גדולה (יומולדת של הנין הראשון במשפחה). גיסתי מכינה ימבה אוכל, ובד"כ את הכל אני יכול לאכול. מרקים וכו - תמיד מכינה טיפה בצד בלי אבקת מרק. ויוצא שאם אני לא יכול לאכול משהו - אז זה אולי משהו אחד קטן או שניים. יעני - רגיל. גם בארוחות רגילות אנחנו לא תמיד אוכלים את הכל כי... מלאים, כי לא טעים לנו כי וכו'. בקיצור - כמו אותה ארוחה בבית של..., לא נעים לי כבר להגיד, אחי האמצעי (ולכן עוצמת העלבון שלי באותו ארוח), לא יחזור להיות שנית.
 

רות ש

New member
תודה סביוני../images/Emo140.gif והנה ההמשך.....

בני(בן 16.5) יצא הבוקר לבי"ס עם חשש שמא החברים ילחצו אותו האמת ממש דאגתי כי בדר"כ הוא לא מאלה העומדים על שלהם...... חזר הביתה כולו פורח!!! לשאלתי הפולניה נו???? ענה הסברתי לחבר מה זה להיות חבר ... אגב, פה ניסו ל"עשות" לו את קטע החברים שסביוני כתב... אך הוא לא נפל למלכודת ובשיא התמימות (והאמינו לי הוא נער תמים) אמר אני רואה אתכם יום יום.... גם לתירוץ לא ידעתי איפה לקנות.... ענה אם ידעת לבקש מתנה ספציפית היית צריך לדעת לישאול ..... אתה הרי יודע שאני רגיש לגלוטן.
 
למעלה