תגובות של אנשים

[meytab]

תגובות של אנשים

אני מאובחנת יחסית טרייה של צליאק, לפני כחודשיים...ואני בת 32 מאז שאיבחנו לי אני ממש מקפידה לשמור על התזונה והדבר העיקרי שמבאס אותי זה לא האוכל...זה התגובות של האנשים למשל כשיוצאים לארוחת צהריים בעבודה ואני צריכה לשאול מלא שאלות... או כשנפגשים כמה חברים בערב וצריך להכין אוכל...להתחשב... כל הקטע של אבקת מרק הופך את הענינים למאוד מסובכים אותי אישית זה הכי מבאס ! שאני צריכה לבקש התחשבות כל הזמן, שאני לא חופשייה לאכול כל מה שמחליטים להכין ולהביא... גם לכם זה קורה? איך מתמודדים עם החוסר נעימות הזו ?

 

[גיל המגניב]

אמרו לי פעם...

"לא נעים מת מזמן". פשוט תחשבי על מה שהגלוטן עושה לך, ואז תעשי את השיקול שלך מה יותר לא נעים - לברר מה מכיל האוכל שאת עומדת להכניס לגוף שלך, או לסבול את כל התופעות (אותן אני לא אפרט במעמד זה...) של אחרי נטילת גלוטן. בכל אופן - לדעתי לפחות זה נחמד ואפילו דיי נעים להיות במרכז הרחבה, לברר דברים שאחרים לא חושבים עליהם, וכן - גם לקבל יחס מועדף במקומות כאלו או אחרים בענייני מזון

 

[רות ש]

אוי לבורות ולמרובעות במדינתינו.....

 

[kk75]

בעיה

אני ממש מבינה אותך. אני בת 30 וגילו לי את הצליאק לפני שנה. ובאמת הדבר שאני הכי שונאת זה הדיונים במסעדות ואצל חברים. תמיד, אבל תמיד, הנושא הזה עולה ומשום מה גם כולם אוהבים לדבר על זה. אז האמת, זה קצת משתפר עם הזמן כי קודם כל מתרגלים וחוץ מזה גם הסביבה הקרובה מתרגלת והדיבורים הולכים ומתמעטים. דברים נוספים שמבאסים אותי - שחברים שלי מנסים לשדל אותי לביס אחד קטן ולא מבינים שאסור לגמרי. שאנשים לא ממש מבינים את הנזק לט"א, שאומרים, אז יהיה לך בעיות בבטן ליום אחד, זה שווה את האכילה. אבל המודעות הולכת וגוברת, וזה מקל עלינו את המלאכה. ודבר אחרון, משהו נחמד שקרה לי- אכלתי בג'ירף בהרצליה והתחלתי את הריטואל המעייף של חקירת המלצרית, ואחרי שתי שאלות המלצרית אמרה לי שהיא סובלת מאותה בעיה והמליצה לי מה לאכול. אז קודם כל היה נורא כיף שהיא הבינה והיה הכי כיף שהיא אמרה שהיא סובלת מאותה בעיה, עם דגש גדול על הניסוח.זו פשוט בעיה..

 

[meytab]

ובכן

אני ממש מזדהה עם מה שאת כותבת...תמיד מדברים על זה ומתחילים דיונים וכמובן תמיד יש את אלה שאומרים - אני בחיים לא הייתי יכול לחיות ככה, הייתי מתאבד כן, בטח...ממש שווה את זה... וכשנפגשים חברות וכל אחת אמורה להכין משהו ואני צריכה שיתחשבו בי ממש לא נעים לבקש...וחלק עושות פרצופים שזה בכלל מבאס... בקיצור, אני בטוחה שיתרגלו עם הזמן, סה"כ אני די חדשה בעסק אבל סתם רציתי לשמוע מעוד אנשים שחווים את זה דרך אגב, מה היא המליצה לך לאכול בג'ירף ?? גם אני אוהבת את המקום הייתי פעם אחת מאז ואכלתי מנה עם אטריות אורז ובלי סויה... יש עוד משהו שמותר לנו שם ??

 

[leali]

עצה ../images/Emo83.gif

תעשי מה שאני עשיתי הצהרתי חד משמעית שבמידה ולא מתחשבים גם בי אני פשוט לא מופיעה,תתפלאי זה עזר.

 

[סביוני]

מזכיר תגובה פחות סמפטית שלי

סמבלך נובמבר התעורר שרשור דומה, שהזכיר לי חויה שעברתי זמן קצר קודם לכן. מצטט: " בפעם הבאה תזמיני אלייך, ותכיני ללא גלוטן את הכל, ולא מתובל. שיעקמו גם הם את האף. על חוסר רגישות צריך קצת להחזיר. (יש לי פתיל קצר אני יודע...). באחת הארוחות המשפחתיות אצל אחד מסעיפי המשפחה כשאני נאלץ תמיד לאכול רק טיפה מפה ומשם, גדשה הסאה. זרקתי את הצלחת אל הרצפה ואמרתי שגם אותי צריך לדעת לארח. אמרתי שלמרות שהצעתי, אמרו שאין צורך להביא להם להם אבקות מרק, רטבי סויה, קמח וכו'. אז אני מאוד מצטער. גם אני רעב לפעמים, ולא מתחשק לי ללכח עשבים פה כמו פרה באחו. וקמתי בעצבים וחזרתי הביתה. הם הבינו. לפעמים צריך ליזום מיני משבר כדי לפתור דברים. "

 

[meitush123]

לי היו המון מרקרים כאלה

אני גרה בקיבוץ וקרה לי לא פעם שהגעתי בצהריים ופשוט לא היה לי מה לאכול או שהייתי יכולה לאכול רק אורז וכמובן שכולם אמרו לי שאני בכיינית. בנוסף כשמכינים לי אוכל במיוחד אז אני לא יכולה להגיד שהוא לא טעים כי מתעצבנים עלי (לא מי שעשה את האוכל אלא הילדים בכיתה). פעם נסענו לטיול עם בישול בשטח (זה היה הקטע). שאר הילדים הכינו מבצק רגיל כמובן ואני הכנתי מהבצק שלי. התחיל להחשיך וילד אחד זרק לי את האוכל (לפני האפייה). הייתי ממש רעבה וממש ממש התעצבנתי עליו ועד היום צוחקים עלי בגלל זה (אחרי שנתיים!)

 

[אלפקה פקה]

ודווקא אני

מעולם לא ביקשתי שיתחשבו בי. תמיד יודעים שיש את הבעיה, בד"כ אחרי ששואלים אם אני אוהבת לאכול X ואני מסבירה שאסור לי כך וכך וכך. ותמיד אני אומרת שלא יתאמצו, וזה בסדר, ואני תמיד מסתדרת. ומה? תמיד דואגים לי במיוחד. תמיד. אפילו באוניברסיטה כשעשינו מפגש, מישהי הכינה עוגה (!) בלי קמח כדי שגם לי יהיה. אז אפשר להסתדר גם בלי סנקציות... ותכלס, בפעמים הבאמת באמת בודדות שלא דאגו לי - אז לא דאגו לי. איכשהו זה אף פעם לא נראה לי כזה ביג דיל... אכלתי פחות וחייכתי הרבה, וזהו. עבר.

 

[kk75]

ג'ירף

גם אני מאוד אוהבת את המקום ונורא התבאסתי שאני יותר לא אוכל שם, במיוחד את הקינוח הטעים של העוגיות שקדים עם קרם הברולה והבננות, אבל מסתבר שיש כמה מנות שמתאימות לנו והכי שווה לדעתי זו מנה עם חלב קוקוס (אני לא זוכרת השם) אבל צריך לבקש להחליף את האטריות באטריות אורז.

 

[dandaa]

אז אני באופן נחרץ

מאוד נעלבת כשלא מכינים משהו אחד לפחות בשביל הבן שלי! גם אני יזמתי מיני משבר - יותר נכון לא יזמתי אלא פשוט התפרצתי בכעס - זה אחרי שחגגו במשפחה יומהולדת, הסבא והסבתא הכינו את הכל בבית שלהם וסך הכל היתה המשפחה שזה לא מאות אנשים . ושוב הייתי צריכה להסחב עם הלחם שלו, והמרק שלו וכל התחליפים... כשהגענו לקינוח ממש כעסתי - זה כזאת בעיה לפחות עוגה לנסות ללא גלוטן? גם זה אני צריכה לסחוב? גם במשפחה אני צריכה לכל ארוע להסחב עם שקיות וסירים? פשוט כעסתי, עשיתי פרצוף ואמרתי בקול שאם רוצים שהוא יבוא אז כדאי שיחשבו גם מה הוא יאכל. גיסתי בהתחלה אמרה - זה לא נכון הוא בן שלך ואין לך בררה אלא להסחב עם אוכל מיוחד לכל מקום. אחרי יום היא צלצלה אלי ואמרה לי - את יודעת את צודקת, גם כשחברתי באה אלי אני קונה דברים ללא סוכר ומקפידה שתהיה לי סוכרזית לקפה בשבילה וזה בעצם אותו דבר. מאז אותו יום אין אירוע מסיבה או סתם ארוחת יום שישי שאנחנו מוזמנים, שלא מתקשרים לשאול מה להכין בשבילו ומפרטים מה יש בארוחה כדי שנדע מראש במקרה של תחליפים . גיסי מקפיד במיוחד וכל יומהולדת שהוא מזמין לביתו הוא משלב ביקור בגן שמואל לעוגות ובורקסים מיוחדים... וזה נותן הרגשה נהדרת. מובן שהקרובים יותר אלינו מבין החברים והמשפחה כבר מזמן מחזיקים קמח ואבקות מרק למקרה שנגיע...וישנה תחרות סמויה מי הצליח לאפות/לבשל מתכון מוצלח יותר ללא גלוטן...

 

[shavririt]

נהגת נכון, אבל חבל שהגעת לכך..

אצלנו במשפחה זה מובן מאליו ומעולם לא היה צריך לנהל מאבק. להיפך, הסבתא דואגת שיהיה בכל אירוח שלה, מטעמים נ"ג, חלקם לכולם וחלקם במיוחד עבור הצליאקית שאוכלת דווקא ממש מעט - וגורמת לה מעט אכזבה אחרי שהכינה בתשומת לב כה רבה. כנ"ל הדודים החמודים.

 

[פני בובה]

מזדהה עם כל מה שכתבתם

כל אלו שישר אומרים כמה שאני "מסכנה" ושואלים אם זה לכל החיים ומה עוד זה אומר ומה יקרה לי אם אני אוכל דברים שאסור. לי יש בעיה לא רק כשמתארחים אצל חברים אלא גם כשיוצאים, כשלפעמים החבר'ה רוצים שנצא למקום שאני יודעת בוודאות שאני אוכל רק לשתות ואולי לאכול איזו מנה אחת מהתפריט בלי התוספות, או שבמקומות עם מנות גדולות (ויש הרבה כאלו) כשנהוג להתחלק, אני בבעיה כי מלכתחילה אני מוגבלת במנות שאני יכולה להזמין וזה לא כזה אטרקטיבי להתחלק איתי, ותמיד מישהי שוכחת שאסור לי ומציע לי להתחלק באיזה מאפה או כריך או משהו אחר שאסור לי, ואז אני צריכה להזכיר ולראות את הבעסה שלה כי כל כך מתחשק לה להזמין מאפה או כריך או פסטה ובגללי היא לא יכולה.

 

[בישולה1]

אני לא מזדהה

הכל תלוי איך אתם מציגים את העיניין .אם הרחמים העצמיים שלכם שולטים הסביבה תגיב בהתאם.יש לי בת בת שנתיים וחצי ואנחנו לפחות פעמיים השבוע אוכלים במסעדות.אתן לכם לדוגמא ביום ראשון אכלנו במסעדת אודאון ברחוב הארבעהץהבנו מהבית לחמניה שנתנו למלצרית לחמם והיא הגישה את זה על קרש מעץ נפרד מהלחם שהוגש לנו.הזמנו לילדה חזה עוף על הגריל עם עשבי תיבול וציפס.אכלנו מנה אחרונה מרקיז שוקולד (שזהו מוס שוקולד קפוא-מעדן של ממש)זו ילדה שיודעת לאכול דברים טעימים.זו ילדה מאושרת היא לא מרגישה מסכנה או שונה.

 

[אלפקה פקה]

מסכימה ../images/Emo45.gif

גם אני תמיד מקבלת את התגובות של מסכנה, אומללה, רחמנות, הייתי מתאבד בלי פיצה, איזה באסה לך שאסור לך להזמין ואי אפשר להזמין איתך. אבל כל המסכנות הזאת תמיד הייתה ונשארה בעיניים שלהם - ואני תמיד טורחת להבהיר שהמחלה הזו דווקא בכלל לא מפריעה לי (מה שנכון). אם שואלים שאלות, ומה יקרה לךי אם אני אוכל, ומה זה עושה - אז אני עונה בשמחה. ואם מנסים לשדל - אני שואלת אותם אם הם גם רוצים לשבת לידי אח"כ כל השבוע ועם כל תופעות הלוואי, והם צוחקים וממשיכים הלאה. וכמו שציינתי בינתיים - עד עכשיו, הפעמים שלא התחשבו בי ולא הכינו דברים במיוחד עבורי היו בודדות כל כך שזה ממש זניח - למרות שמעולם לא ביקשתי ולא דרשתי. ואם פעם הגעתי למקום שלא התחשבו - דווקא מרוב שאני נחמדה וחוזרת ואומרת שזה בסדר שאני שותה רק דיאט קולה - אני יודעת שההרגשה הלא נעימה שלהם מענישה אותם כבר מספיק, וזה לא יקרה שוב, ואני לא צריכה לדרוש כלום, ולא לקום וללכת ולשבור צלחות ולהפוך סירים. ולי? תכל'ס, באמת לא כל כך מפריע...

 

[רות ש]

צר לי לאכזב....

איך את יודעת שהתבלינים היו ללא גלוטן??? שהציפס טוגן בשמן חדש ולא בשמן שקודם טיגנו שם משהו שמכיל גלוטן??? ואת מרכיבי המנה האחרונה??? האם את בטוחה שהמסעדה מישתמשת במרכיבים נקיים מגלוטן ללא סכנת זיהום???

 

[בישולה1]

אני לא מתביישת

בשביל הכסף שלי אני זכאית לקבל את מלא האינפורמציה.אני טבחית במיקצועי ואני יודעת כשמגיע מלצר למטבח ומבקש אינפורמציה עבור סועד חולה או אלרגי הוא יקבל את מלוא התשובות הדבר האחרון שאנשי ההסעדה רוצים זה מבצעי התעלפויות או תביעות במסעדה שלהם. יתרה מזאת עדיין לא ניתקלתי בסרוב או אי שיתוף פעולה מצד מלצרים או טבחים ההפך זה ממש אתגר בשבילהם .בינתיים רק למסעדה אחת לא ניכנסנו וזאת מסעדת פסטותבנחלת בנימין גרוזנברג בתל אביב כי יש לי ילדה קטנה ועדיין היא לא יכולה להסתפק במנת אנטי פסטי. תצאו תבלו תהנו אל תחששו תראו שהשד הוא לא גדול כל כך. (לבתי גילו את המחלה לפני כארבעה חודשים ,בבדיקה הראשונית הגליאדין היה 236 ולפני חודש בבדיקה הוא היה 37. והאינדומיזיל היה חיובי והיום הוא שלילי.וכזכור לכם אמרתי שאנחנו אוכלים הרבה במסעדות)

 

[אמאדנה]

סתם שאלה....

את הולכת לאכול עם כל האנשים בעבודה? במסעדה של כולם? או בקיטרינג של כולם? סתם מענין אותי בתור אמא לצליאקי קטן....

 

[meytab]

אז ככה

אני עובדת בהרצליה ובצהריים כולם יוצאים למסעדות אז אני יוצאת עם כולם ובדר"כ אני מוצאת מה לאכול יש מקרים בודדים שיוצאים למסעדות דגים (שזה סתם אני לא אוהבת) או לפסטה ואז אני מנסה למצוא שותפים אחרים איכשהו הקטע הזה עם ההזמנות עדיין חדש לי...ואני אדם שמאוד לא נעים לו לבקש שיתחשבו. מצד שני זה כן פוגע בי אם לא מתחשבים כנראה שאני צריכה לקחת את עצתה של אלפקה ופשוט לבוא פעם אחת ולא לאכול כלום ואז יהיה להם לא נעים... או סתם להתרגל לקחת את זה יותר בקלות...להביא איתי דברים וכדומה נורא תודה על כל התגובות !! זה עזר לי מאוד !

 

[שושן פרא]

תודה שפתחת את השרשור הזה ../images/Emo141.gif

אני בן 41 ואני עם הצליאק מאז שנולדתי. עברתי כמה וכמה תקופות בהתייחסות שלי לצליאק: היו תקופות שלא כל כך שמרתי, היו תקופות ששמרתי אבל העדפתי להסתיר כמה שאפשר ("אני פשוט לא רעב!"), וגם היום, כשאני מקפיד על דיאטה ומספק את כל המידע לכל מי שמבקש, עדיין יש את הקטעים הלא נעימים האלה לפעמים. אני חושב שצריך להפריד בין האסטרטגיה שנוקטים בשמירה על הדיאטה (מה לאכול, איפה לאכול) לבין ההתמודדות עם רגשות שעולים לנו בקשר לשונות שלנו. החלק השני אינו מיוחד רק לצליאקיסטים, אלא לכל מי שיש לו איזושהי שונות לעומת הרוב. יש לי חבר מאד גבוה, והוא נאלץ להתמודד עם בדיחות קרש ("הכל ברוח טובה, הא?"), עם הקנטות שהילדות שלו סופגות, ועם סידורים מיוחדים שצריך לעשות בשבילו לפני נסיעות (מושב רגיל במטוס לא יכיל אותו, וגם מיטה רגילה במלון לא). זה לא קל. אבל החיים יפים, בסך הכל.