תגובה מאוחרת ל-the first duke:
אנחנו לא "משתמשים" ב"תירוצים", אלא מביאים את דעת התורה בנושא. אני חושב (לא אדבר בשם אחרים) גם על ביטחון המדינה, גם על צביונה היהודי וגם על עתידה המדיני. הטיעונים שלך לא ממש תקפים, ואפרט: א. המצב הדמוגרפי: אותו לא תפתור ע"י בריחה מאדמות ארץ ישראל, הרי יש גם "ערבים ישראלים" – שחיים ב"צד הבטוח" של "הקו הירוק". הפתרון היחיד הוא טרנספר כולל (רש"י על הפס': "והורשתם את כל יושבי הארץ", בספר במדבר, מבאר: והורשתם – וגרשתם, כך שגם התורה דורשת זאת. בפסוק אחר, אגב, שאיני זוכר איפה הוא, כתוב שאם לא נוריש את יושבי הארץ – הם יפגעו בנו). ב. גירוש יהודים ע"פ ההלכה: אתה יכול להביא לי שמות של רבנים, ואני אביא לך על כל אחד מהם 60 רבנים אחרים (מכל הדורות, ואף גדולים מהם) שחושבים אחרת. בינתיים אקווה שאתה ואני יכולים להסכים על הרמב"ן כפוסק בויכוח (ואם לא – הדיון מגיע לקיצו). הרמב"ן מסביר ומביא הוכחה שמצוות כיבוש הארץ נוהגת בכל הדורות ולא רק בימי יהושע (או בשבילך – בימות המשיח) (ששם ציווה ה' לכבוש את הארץ, כמובן). הוא מביא את דברי המדרש: "ואם תאמר מפני מה כיבש דוד ארם-נהרים וארם-צובה ואין מצוות [התלויות בארץ] נוהגות שם [שהרי אינן חלק מארץ ישראל]?! דוד עשה שלא כתורה. התורה אמרה משתכבשו ארץ ישראל, תהיו רשאים לכבוש חוצה לארץ, והוא לא עשה כן." מכאן אנו למדים שגם אחרי יהושע קיימת מצוות כיבוש הארץ (שהרי דוד כבש שלא כתורה ארצות זרות, לפני שכבש את כל הארץ המובטחת), ומסיק מכאן הרמב"ן: "הרי נצטוונו בכיבוש בכל הדורות". וכן מוסיף הרמב"ן – שחייב כל פרט בישראל במצוות יישוב הארץ, ואפילו בזמן הגלות. על הטענה שלך – שאסורה הישיבה ביש"ע משום פיקוח נפש – סותר (מכל גדולי הדורות) רק רב אחד, מהוגי התוספות: רבינו חיים, והוא טוען: לא נהוג בזמן הזה [זמנו] לעלות לארץ משום סכנת דרכים. וכל הרבנים חולקים עליו ומביאים הוכחות נגד טענתו. ברור שאם יש סכנת ממשית חובה להציל את הנפש, אך הישיבה ביש"ע היא לא כזאת, ובינתיים אנחנו זוכים לקיים מצווה שאבותינו לא זכו לקיימה 2000 שנה. אם אתה רוצה להבין עוד בנושא, אני מציע לך לקרוא את הפרק "מצוות יישוב הארץ" בספר "איילת השחר" של הרב יעקב פילבר. כמובן, אתה גם תמיד יכול להחליט שהיהדות לא מוצאת חן בעיניך ולהוריד את הכיפה, רק תשתדל להמנע מסילוף דברי התורה.
חג אורים שמח.
אנחנו לא "משתמשים" ב"תירוצים", אלא מביאים את דעת התורה בנושא. אני חושב (לא אדבר בשם אחרים) גם על ביטחון המדינה, גם על צביונה היהודי וגם על עתידה המדיני. הטיעונים שלך לא ממש תקפים, ואפרט: א. המצב הדמוגרפי: אותו לא תפתור ע"י בריחה מאדמות ארץ ישראל, הרי יש גם "ערבים ישראלים" – שחיים ב"צד הבטוח" של "הקו הירוק". הפתרון היחיד הוא טרנספר כולל (רש"י על הפס': "והורשתם את כל יושבי הארץ", בספר במדבר, מבאר: והורשתם – וגרשתם, כך שגם התורה דורשת זאת. בפסוק אחר, אגב, שאיני זוכר איפה הוא, כתוב שאם לא נוריש את יושבי הארץ – הם יפגעו בנו). ב. גירוש יהודים ע"פ ההלכה: אתה יכול להביא לי שמות של רבנים, ואני אביא לך על כל אחד מהם 60 רבנים אחרים (מכל הדורות, ואף גדולים מהם) שחושבים אחרת. בינתיים אקווה שאתה ואני יכולים להסכים על הרמב"ן כפוסק בויכוח (ואם לא – הדיון מגיע לקיצו). הרמב"ן מסביר ומביא הוכחה שמצוות כיבוש הארץ נוהגת בכל הדורות ולא רק בימי יהושע (או בשבילך – בימות המשיח) (ששם ציווה ה' לכבוש את הארץ, כמובן). הוא מביא את דברי המדרש: "ואם תאמר מפני מה כיבש דוד ארם-נהרים וארם-צובה ואין מצוות [התלויות בארץ] נוהגות שם [שהרי אינן חלק מארץ ישראל]?! דוד עשה שלא כתורה. התורה אמרה משתכבשו ארץ ישראל, תהיו רשאים לכבוש חוצה לארץ, והוא לא עשה כן." מכאן אנו למדים שגם אחרי יהושע קיימת מצוות כיבוש הארץ (שהרי דוד כבש שלא כתורה ארצות זרות, לפני שכבש את כל הארץ המובטחת), ומסיק מכאן הרמב"ן: "הרי נצטוונו בכיבוש בכל הדורות". וכן מוסיף הרמב"ן – שחייב כל פרט בישראל במצוות יישוב הארץ, ואפילו בזמן הגלות. על הטענה שלך – שאסורה הישיבה ביש"ע משום פיקוח נפש – סותר (מכל גדולי הדורות) רק רב אחד, מהוגי התוספות: רבינו חיים, והוא טוען: לא נהוג בזמן הזה [זמנו] לעלות לארץ משום סכנת דרכים. וכל הרבנים חולקים עליו ומביאים הוכחות נגד טענתו. ברור שאם יש סכנת ממשית חובה להציל את הנפש, אך הישיבה ביש"ע היא לא כזאת, ובינתיים אנחנו זוכים לקיים מצווה שאבותינו לא זכו לקיימה 2000 שנה. אם אתה רוצה להבין עוד בנושא, אני מציע לך לקרוא את הפרק "מצוות יישוב הארץ" בספר "איילת השחר" של הרב יעקב פילבר. כמובן, אתה גם תמיד יכול להחליט שהיהדות לא מוצאת חן בעיניך ולהוריד את הכיפה, רק תשתדל להמנע מסילוף דברי התורה.