תגובה לרחל

תגובה לרחל

רחל היקרה גם את, נחמד שמצד אחד את מגנה התקפות אישיות ומצד שני את יוצאת בהתקפות אישיות. וכדי שלא תגידי שגם כעת דברי הם חסרי ביסוס, אצטט מהתגובה שלך שהיא כולה רלוונטיות: "יש לך קשיים עם מסגרות? כדאי שתטפלי בזה". נו באמת... כמה נמוך אפשר לרדת?! אבל עזבי, הדיון הזה באמת יורד לרמה של גנון. אני פשוט אתעלם מכל ההערות הלא רלוונטיות שרשמת רק בכדי להקטין ולהקניט אותי (שזה רוב התוכן של דבריך, במיוחד הנבואה שלך בסוף שאני לא אגיד כלום והקביעה המעניינת שאין לי מה להגיד). מסתבר שיש לי מה להגיד, ולעניין: נכון, אני זמנית בעולם הזה. ונכון, הממסד הדתי קיים אלפי שנים... אך שתי עובדות אלו לא מובילות למסקנה שעליי להתגמש לתורה וליהדות. אל תשכחי שהדת היא סה"כ תוצר (בחלקו טוב יותר, בחלקו טוב פחות) שאנשים ייצרו במהלך שנים רבות בהיסטוריה. אנשים בשר ודם בדיוק כמוני וכמוך. אנשים שהיו זמניים כמוני וכמוך, שלנו יש דעת בדיוק כמו להם, שלנו יש יכולת לחשוב בדיוק כמו להם, שיש לנו יכולת לנתח ולהסיק מסקנות, בדיוק כמו להם. היהדות מהלך השנים התפתחה, השתנתה ואף הושפעה מהלכי רוח חיצוניים לה. כלומר, היהדות היא לא דבר סטטי, אלא כמו כל תרבות, יורדים ממנה ומתווספים אליה אמונות, קביעות ומנהגים שונים בהתאם לכל דור ודור. הרלוונטיות של החוקים משתנה ונוצר צורך לשנות אותם או לבטל אותם או להוסיף חוקים חדשים. וזה הכול אנשים, כמוני (זמנית ולא מתגמשת) וכמוך (את תחליטי מי ומה את). ראיה לכך היא ההבדלים הקיימים במנהגים של יהדות אשכנז והמנהגים של יהדות ספרד. ודוגמאות להשפעות חיצוניות שיש על הדת והתרבות היהודית יש אין ספור, אם מימי קדם השפעות של דתות פוליאתאיסטיות על הדת המונותאיסטית שלנו (למשל, עלילות גילגמש, אגדה שומרית בה מסופר על איש שהאלים אמרו לו שהם עומדים להציף את העולם אז הוא בנה תיבה ושם בה חיות ושלח את העורב ואחר כך את היונה כדי לבדוק אם העולם התייבש. מוכר מאיפשהו? ) עד השפעות האמנציפציה באירופה (למשל על רכישת השכלה גבוהה ליהודים). את מתארת את חופש הבחירה שיש לך בדת כמו חופש הבחירה של ציפור בכלוב. מותר לה לעוף, אבל לא מחוץ לגבולות שהתנו בעליה. אין בחירה אמיתית, כאשר הגבולות הם בלתי מעורערים. אין בחירה אמתית, כאשר אין חופש לבקר ולשנות כל מנהג וכלל, כל אמונה והשקפה. והגבולות האלו, לא רק שהם בלתי מעורערים, הם נוגעים בכל מישור, אפילו האינטימי והפרטי ביותר, של האדם. הדת מורה לאדם מה יאכל ומה ישתה, איך ידבר, לאן ילך ומתי. אין לו חופש דתי לא בשירותים ולא בחדר המיטות. הכול מוכתב וידוע מראש ואת מקבלת את המצוות שהורו לך בכניעה ובהכרה, בהסכמה ללא שיפוט עצמי. הדת נכנסת לכל חור ונקיק בהווייתו של האדם ומורה לו איך "נכון" להתנהג ומה עליו לעשות, אף שלעיתים ציווים אלו לא דווקא מתיישבים עם ההיגיון הבריא וחמור מכך, הרגש של האדם. וכל הצווים האלו הם לא ציווים ישירים של אלוהים, הם ציוויים של פרשני האלוהים ומסלפי התורה, המפלפלים ומסבכים את הפשוט על מנת שיתאים לדעתם או לצורכיהם. אני לא אומרת שלא צריך חוקים. בחברה מתוקנת צריך חוקים, וזאת על מנת לשמור על איזשהו סדר חברתי, אך החוק צריך לשרת את האנשים ולא האנשים צריכים לשרת את החוק. אל לחוקים לפגוע בחירותו של האדם. אין להגביל את האדם בבחירותיו, כל עוד הוא לא פוגע בזולתו. לכן, "אל תרצח" הוא חוק לגיטימי אך "אל תחטט באף ביום שבת" הוא חוק לא לגיטימי (מעבר לעובדה שהוא הזוי). חוקים אשר מגבילים את חופש הבחירה של האדם הם חוקים עריצים ואין להם מקום בחברה מתוקנת. את אומרת ש"עדיף מאובן מאשר חסר כל בסיס וגבולות" אני אומרת – שניהם לא עדיפים. חברה שתהיה פתוחה לשינויים ותיקונים על פי רוח התקופה (ובסיס רוח התקופה המודרנית הוא חירות האדם) לא רק שלא תהפוך למאובנת, גם יהיו לה גבולות המתאימים לאנשים החיים בתקופתה. אישרת את זכותי ללכת ולהתחתן בנישואים אזרחיים – אך איך אממש זכותי זאת אם המדינה בה אני חיה לא מאפשרת לי זאת? דיברת בהקשר זה על הזכויות שישללו ממני כאישה, בואי נדבר קצת על מעמד האישה בדת האורתודוקסית... אך למה לקשקש? בואי וניתן לעובדות לדבר בעד עצמו – בחרתי להביא מבחר ציטוטים היישר מהצדדים הפחות יפים של הדת שלנו: "אמר הרב: כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהינום" (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נט עמוד א) "נשים דעתן קלה עליהן" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לג עמוד ב) "אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אשרי מי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק עמוד ב) "רבנן אמר ד' מדות נאמרו בנשים: גרגרניות, צייתניות, עצלניות, קנאיות... רבי יהודה בר נחמיה אמר אף איסטטניות ודברניות... רבי לוי אמר אף גנביות שנאמר ותגנוב רחל את התרפים ויצאניות" (בראשית רבה, פרשה יח) "הנשים אינם בנות הוראה ואין לסמוך על דבריהן"... והנה נשים פסולות לעדות! (במדבר רבה, פרשה י) "שלושה דברים אין אדם רוצה שייצא לו, עשב בקמה, ונקבה בבניו, וחומץ ביינו, ושלשתן לצורך העולם נבראו" (מדרש תנחומא, פרשת חיי שרה, סימן ג) ועל כל אלה אומר – ברוך אתה יהוה אלוהינו מלך העולם שלא עשני אישה! או שלא? הרי גם האל הוא זכר, וגם הגבר נברא בצלמו. מה היא האישה? כולה אחת שנולדה מתוך צלע מיותרת של הגבר. כיהודיה, אני לא מוכנה לתמוך בצדדים (החשוכים) האלו של היהדות אשר בשם שמיים מקדשת ומעודדת נחיתות של האישה כטבעה, רק מעצם היותה אישה. האם את תומכת בכך? נורא צורם לי שאת משווה אישה לילד עם ליקוי למידה. האם את לא רואה בעצם ההמשלה שלך בעייתיות? את נותנת יד אחת עם מי שמדכא אותך. להגיד שנשים הן חלשות – זאת החולשה האמיתית. זה הוויתור הזה, ההכנעה. מותר לך להגיד לא לזה, מותר לך להתקומם נגד זה ולנסות לשנות את זה. והמרידה לא חייבת לבוא על חשבון הדתיות שלך, היא צריכה לבוא מתוך האמונה החזקה והדתיות שלך. והדוגמא הזאת של מעמד האישה ביהדות והכניעה של נשים למעמד נחות זה, היא גם דוגמא לקונפורמיות של הממסד הדתי. את מיישרת קו ואת קוראת לי ליישר קו עם הממסד הדתי – מה זה אם לא קונפורמיות לשמה? בתוך כך, חייבת לציין שגם בחברה החילונית יש קונפורמיות רבה. יש חוקי "עשה ואל תעשה" פורמליים ובלתי פורמליים. אלה הפורמליים מעוגנים בחוק המדינה, עם חלקם אני מסכימה ועם חלקם לא. בניגוד לממסד הדתי, שם לא ניתנת הזכות לערער על החוקים הפורמליים הדתיים כי הם בחזקת "מצוות", בחברה החילונית מותר גם מותר לאדם לערער על החוקים ואף לחתור לשנותם. הממסד הדתי (האורתודוכסי) בא ולוקח לו מונופול על האמת הרוחנית. הדתיות צריכה להיות פתוחה לכל אדם, לפי תפיסת עולמו והשקפותיו, לפי אמונתו האישית. ומזה יוצא, שאני לא דתייה פחות ממך וגם אף יהודי רפורמי לא פחות דתי מיהודי אורתודוקסי, וגם אף יהודי מנותרי קרתא לא פחות דתי מיהודי חסידי, ואף יהודי-לאומי-כיפה סרוגה לא פחות דתי מיהודי חרדי, ואף יהודי אשכנזי לא פחות דתי מיהודי ספרדי. פשוט לכל אחד מהם, גישות שונות לדת. וגם לי גישה שונה לדת. הערכים שלי (=הדת שלי) באים מתוך בחירה אישית, לא מתוך הוראה של ממסד כזה או אחר. לדעתי צריך לחלץ את הדת מהלאומיות ולהחזיר אותה אל העם. דת זה דבר אישי בין אדם לאלוהיו ולא בין אדם למדינה. ומהנושא הזה אני מגיעה היישר אל ההתנגדות שלי להתחתן תחת עינו הפקוחה (המושחתת ותאוות הבצע) של הממסד הרבני... גם הרבנות לקחה לה מונופול בחיינו. היא תקבע בנוגע לנישואים שלנו ולגירושים שלנו (וגם בנוגע להתגיירות, אך זה לא מענייננו). וכידוע, הרבנות מזוהה רק עם זרם אחד של היהדות – הזרם האורתודוכסי.
 
המשך...

והנה כמה מהרעות החולות של האורתודוכסיה, לדעתי, בנושא נישואין: אי אפשר להתחתן בנישואי תערובת, כהן לא יכול לשאת גורשה, אישה גרושה לא יכולה להינשא לגבר שהיו לה עמו יחסים בהיותה נשואה – אבל להפך מותר (מוסר כפול, החמרה עם נשים והקלה לגברים, שוב מעמד האישה הנחות מקבל חיזוק). ובנושא הגירושין: כמו בנישואין, הגבר הוא זה שחותם על ההסכם והאישה היא זאת שמקבלת. רק הגבר חותם על הכתובה, הגבר הוא זה שמקדש את אשתו. ובגירושים – הגבר חותם על תעודת הגירושים והאישה רק מקבלת אותה... הרבה יותר קל לכפות על האישה לקבל את התעודה מאשר לכפות על הגבר לחתום עליה. יותר ויותר יהודים נוסעים להתחתן בחו"ל מחוסר ברירה (כי אם הייתה להם ברירה, הם היו עושים זאת בארץ) ונתון זה מעיד על ההפרה הבוטה של זכויות אדם במדינה. מעבר לאלו שלא יכולים להתחתן בכלל (פסולי חיתון), אנשים צריכים שתהיה להם האפשרות להתחתן על פי צו מצפונם ולא על פי חוקים שאינם מזדהים איתם. לאמת יש הרבה פנים, ואין לאפשר לרבנות לקחת מונופול על האמת. היהדות היא לא רק דת בלבד, היא גם עם ותרבות. אני חילונית ואין את מפקפקת ביהדותי, נכון? כך גם ילדיי לא יהיו פחות יהודיים, אף על פי שאתחתן מחוץ לחיבוק הדוב של הרבנות. המדינה בצביונה היהודי, לא שייכת רק לזרם האורתודוכסי ביהדות, היא שייכת גם לזרם החילוני, ואי מתן אפשרות להתחתן בצורה חילונית היא אפליה על רקע דתי, הפרה של חוק חופש הדת וכפייה דתית לשמה. אני לא אתעלם מהטענה שלך נגד נישואים אזרחיים ואציג גם אותה – את מדברת בשם אחדות העם, כמו שבן גוריון בזמנו אמר שהחתונה תהיה דתית כדי שבן של יהודי דתי יוכל להתחתן עם בת של יהודי לא דתי. שלא ייוצרו שני עמים יהודיים. והטענה הזאת צודקת. אכן נישואים אזרחיים יכולים להביא לפילוג בעם (והם גם יכולים שלא). הטענה שלי מול הטענה שלך נובעות משיקולים שונים; שיקולי צדק מול שיקולי הסדר החברתי. הצדק אומר שחוק יסוד הוא כבוד האדם וחירותו, והסדר החברתי – שמירה על אחדות העם. אני מאמינה שהצדק חשוב יותר מהסדר החברתי, מאחר והסדר החברתי הוא דבר גמיש ומשתנה, כאשר עוולה כלפי אדם תמיד תהיה עוולה, לא משנה באיזו תקופה. לא רק שהסדר החברתי משתנה, אני גם חושבת שראוי שישתנה תמיד ויתחדש. אם לא נזרים חמצן לתרבות שלנו היא בסופו של דבר תתנוון ותנשור [וזה בדיוק מה שהרב הראשי לישראל לשעבר, הרב בקשי דורון, ניסה להגיד. כידוע, הוא תמך בנישואים אזרחיים וטען שדווקא כינון של חוק שנותן לאדם לבחור לבד יפסיק את המיאוס שיש לאנשים בממסד הדתי (כי הוא לא כופה עליהם יותר) ויוביל בסופו של דבר יהודים לחפש את זהותם היהודית מחדש במקום להתנער ממנה]. ועל מנת שהסדר החברתי ישתנה ויתחדש עלינו לאפשר ביקורת של האדם את חוקיו (דתו) וחתירה לשנותם. בטווח הארוך, המרידה שלי ושל כמוני במוסכמות היא זאת שתחייה אותה ותשמר אותה (בניגוד למה שמקובל לחשוב, שאדיקות היא זו שתשמר את היהדות). דוגמא לכך היא המרידה של זרם החסידות, אז במאה ה-18. כשהבעל שם טוב העביר את הדגש של הזהות היהודית מלימודי תורה וקיום מצוות אל פשוטי העם והקשר האישי שלהם עם אלוהים. תפיסה שמאוד לא הייתה מקובלת בתקופתו. וכמו היום גם אז, המתנגדים לחסידות טענו את אותן טענות שהיום המתנגדים לחידושים בדת טוענים – שהחסידים מעוותים את עיקרי היהדות ושאינם מקפידים במצוות. והחסידים מנגד התלוננו על הקיפאון.... והנה החסידות, לא רק ששרדה, היא גם החייתה את היהדות והכניסה לתוכה אלמנטים אישיים שלא היו בה קודם והפכה לחלק אינטגרלי ממנה. (אין בדוגמא זאת משום הזדהות כחלק מזרם החסידות. זאת המחשה בלבד איך תרבות מתגבשת מתוך מרידה). אם הבעל שם טוב העביר את הדת מהמוח אל הרגש, אני ושכמותי מעבירים את הדת מהלאומיות אל האישיות. התרחיש של פילוג העם עקב נישואים אזרחיים יכול להתממש, אך אני אומרת – בואי ניתן לדורות הבאים להחליט בשביל עצמם. יכול להיות (מאוד) שהצאצאים שלנו ילכו בדרך שונה מזאת שאנחנו בחרנו ללכת בה. ובאותה נשימה – בואי נשמור על חירותו של האדם.
 

רון סי

New member
מה הקטע של צעירים-חילונים בימינו עם נישואין?

אפשר היה לחשוב שאחרי כל כך הרבה שנים שהחילוניות שולטת פה, כאשר דמות המשפחה משתנה לחלוטין, ועם כל השינויים בחוק ופסיקה והשוואת זכויות ידועים בציבור לנשואים, הצעירים החילונים היו בורחים כולם ממוסד הנישואין. במקום זה כל פעם שעולה תלונה של חילונים נגד הדת, זה בעיקר ש"אי אפשר להנשא", ושצריך "נישואים אזרחיים", כאילו שמישהו פה מפריע להם להקים משפחות לתפארת בלי שום חתונה. מוזר מאד.
 

לאונידס

Active member
אתה מתעקש על אקסיומה שגויה ולכן לא מבין

האקסיומה שלך אומרת שהזוגות לא מייחסים חשיבות לרישום הזוגיות בצורה רשמית. אבל מסתבר שזוגות, גם דתיים וגם לא דתיים, חושבים שיש חשיבות לרישום הזוגיות בצורה רשמית. מכיוון שמדובר ברישום של הזוגיות שלהם ולא שלך דעתם היא הקובעת ולא דעתך. הזוגות שמקבלים את השירות מהמדינה (זאת אומרת הדתיים האורטודוקסים) מרוצים, אבל אותם זוגות לא דתיים אורטודוקסים, שדעתם קובעת ולא דעתך, חושבים שאפלייתם מטעמי דת ואמונה פסולה והם רואים עצמם נפגעים. קל פשוט ולא מסובך.
 

רון סי

New member
ואתה מתעקש סתם לא להבין

וגם קובע קביעה שהיא על פניה לא נכונה. השאלה "מה הקטע של צעירים חילונים עם נישואין" זהה לשאלה "מה הקטע של צעירים חילונים עם רישום הקשר באופן רשמי". כך שלטענות שלך אין שום מובן. אבל מעבר לכך לא נכון שזוגות חילונים מוצאים חשיבות כללית ועקרונית ברישום הזוגיות שלהם, שהרי מרבית הזוגות החילונים מקיימים מערכות זוגיות (לפחות אחת, לעיתים הרבה יותר) בלי ליידע שום גורם רשמי. אצל זוגות חילונים בדרך כלל הזוגיות שאותה הם מבקשים לרשום מתחילה חודשים ואף שנים לפני שהם מגיעים לחתונה. למרות זאת בשלב מסויים הם פתאום רוצים את הרישום הזה. וכאן השאלה: למה? לי נראה שהם לא יודעים, ולכן השאלה היא במידה רבה רטורית.
 

רון סי

New member
נישואין הם אקט של אישור החברה לקשר הזוגי

זו פעולה שבה שני אנשים, גבר ואשה בוגרים, פונים לחברה, ולמדינה, ומבקשים מהם לאשר שהם יכולים לחיות ביחד, לקיים יחסי מין ולהקים משפחה. זה קיים רק בדת. בחילוניות אין שום ענין לקבל אישור מאיזה מישהו לקשר הזוגי. דתיים הם אלה שלא מקיימים יחסי מין ומקימים משפחה לפני שקיבלו לכך אישור מהרבי והחברה. החילונים לא שואלים אף אחד. לכן אין משמעות לנישואין מבחינה חילונית. רק מבחינה דתית. רוב החילונים שמגיעים לחתונה כבר חיים ביחד לפחות כמה חודשים ואף כמה שנים. אז מה אכפת להם, אחרי כל הזמן הזה, מה המדינה חושבת על הזוגיות שלהם? לדעתי הרצון של חילונים להתחתן בכל זאת מעיד על השליטה של הדת בחיים החילוניים. בלי שהם מבינים את זה, החילונים האלה נכנעים לתכתיב הדתי, ורואים חשיבות בכך שהחברה תאשר את הזוגיות שלהם בשלב כלשהו.
 

לאונידס

Active member
הנה אתה מתעקש לא להבין

אתה קובע קביעה לא נכונה (ואני מצטט אותך): "זו פעולה שבה שני אנשים, גבר ואשה בוגרים, פונים לחברה, ולמדינה, ומבקשים מהם לאשר שהם יכולים לחיות ביחד, לקיים יחסי מין ולהקים משפחה." ואחרי כן על סמך הקביעה הלא נכונה שלך אתה בונה תילים תילים של תאוריות שמפריכות את הקביעה הלא נכונה שלך. אבל הקביעה הזו איננה הקביעה של הזוגות החילונים. כל עוד אתה תערוך דיון עם עצמך כנראה שתמשיך לא להבין.
 
רון סי,

לא כל פעולה שלנו צריכה להעשות משיקולים קרים ורציונליים. נכון שאקט הנישואין היה בעבר "אישור חברתי" לבני הזוג, אך היום הוא מעבר למעמד החברתי גם אקט סימבולי, עם השלכות חברתיות ומשפטיות. בנוסף, ביהדות הרבה זרמים דתיים ולא ייתכן שהאורתודוכסיה תיקח בעלות על הנישואין. כל אדם, דתי או חילוני (למרות שאני לא מזדהה עם המילה חילוני, אבל זה דיון אחר לגמרי), צריך שתיהיה לו חופש דת, לבצע את מהנהגיו וטקסיו כראות עיניו, ושהמדינה תכיר בכך.
 

רון סי

New member
אני מסכים שאנחנו לא צריכים לפעול

משיקולים רציונליים דווקא, אבל רצוי מאד שנבין באופן רציונלי מה המניעים (הלא רציונליים) שמאחורי הפעולות שלנו. אם החילונים רוצים להתחתן בגלל השפעת הדת עליהם, זה לגיטימי לגמרי. לא אמרתי שזה פסול - להפך. אבל אנחנו צריכים להבין שזה מה שאנחנו עושים, ואז כל חילוני יעשה את השיקול, רציונלי או לא-רציונלי, שלו. כיום לנישואין יש בחברה החילונית משמעות אפסית. אם זוג חילוני יכול לחיות ביחד בלי שום בעיה בלי חתונה, כולל להקים משפחה, ואף אחד (בחברה החילונית) לא פוסל אותו, לא מקשה עליו, לא דוחה אותו, אז מה המשמעות של "אנחנו נשואים"? עקרונות זה דבר מאד יפה. אבל יש עקרונות שחשיבותם לחיים נמוכה עד אפסית, ויש דברים חשובים מהם. לבסס ביקורת שלמה ומאבק שלם על משהו שחשיבותו אפסית זה בזבוז של משאבים שאפשר להשקיע בהשגה של מטרות אחרות.
 
אני מסכימה

אותי שכנעת, אבל מה עם כל האנשים האחרים שרוצים את הזכות להתחתן (לא משנה מה גודל המשמעות בפועל של ההגדרה) לפי אמונתם? כחברה, עלינו למנוע מהם את זה? מה עם דתיים לא אורתוכסים? מה עם האדם המסורתי שלדעתו אין לאסור נישואי כהן עם גרושה? נכון שמבחינה רציונלית אין משמעות רבה, אך מבחינת ערכים/משקל רגשי/מסורת/משפחה רחבה וכו' - יש משמעות, ויש כאלה שהמשמעות הזאת גדולה אצלם יותר מכל שיקול רציונלי. לגבי מאבק על עקרון - שכל אחד יפעל מתוך מה שקרוב לליבו. המאבק האישי שלי, בנושא זה, הוא רעיוני. לתת לגיטימציה. מעבר לכך, אני חושבת שאם נמגר כל צורה של כפייה דתית, אנשים יחפשו את זהותם היהודית מחדש ומתוך רצון. באווירה של מיאוס בגופים שמייצגים את הדת (הרבנות, במקרה שלנו) רק שנאה וריחוק יכולים לצמוח.
 

oferzak

New member
עכשיו שאני יודע כי רון סי

אמר שאני רוצה להתחתן בגלל השפעת הדת הכל ברור. אולי כדאי שבמקום לקבוע איך אנשים אחרים מרגישים ומה המניעים שלהם תשאל אותם איך הם מרגישים ולמה הם רוצים להתחתן. סתם להשכלה כללית טקסים נשארים הרבה אחרי שהרציונל הראשוני שלהם נעלם. הם מקבלים רציונל חדש בכל פעם. הרציונל של אישור החברה איבד את תוקפו. אז במקום לשאול מה הרציונל החדש לחתונה אתה קובע קביעות בשטח. האמת היא שונה - נישואים הם התחייבות של שני אחד אנשים אחד לשני ורמת מחוייבות אחרת של קשר. המלך מת יחיד המלך החדש! מי שמתעקש לראות בכל דבר רק את האלמנטים הדתיים נשאר בסוף עם ראיה צרה של השפעה דתית
 
וחוץ מזה

יש הרבה סיבות נוספות למה צריך שיהיו נישואים אזרחיים זה שלא רק חילוני יתחתן על פי צו מצפונו, זה גם כדי שרפורמי יתחתן על פי צו מצפונו. כאשר רפורמי הוא דתי לכל דבר ועניין. בנוסף לכך, כדי שאנשים מסויימים שהיום פוסלים מהם את החיתון יוכלו לממש את זכותם להתחתן - כמו כהן וגרושה, יהודי ולא יהודי, שני בני זוג מאותו המין. אלה יכולים להיות דתיים באותה מידה ולרצות להתחתן גם משיקולים דתיים. וגם אנחנו, החילונים, יכולים להתחתן משיקולים חברתיים (מעמד חברתי כנשואה, הכרה בבן זוג רשמי ומעמד משפטי שנלווה לכך) וגם משיקולים מסורתיים.
 

רון סי

New member
בישראל כל אדם יכול לחיות בזוגיות עם כל אדם

כל עוד מדובר בקשר של בגירים, והוא נעשה ברצון חופשי. יכול הכהן לחיות עם הגרושה ולהקים איתה משפחה, והמדינה לא רק שלא תפריע לו, אלא גם תכיר בקשר הזוגי במצבים רבים. כיום מספר המצבים שמוכרים ע"י המדינה הולך וגדל והוא כמעט שווה לזה של הנשואים. יש לצפות שלא רחוק היום שיהיה שויון מלא בהתייחסות המדינה לזוגות נשואים וידועים בציבור (לטוב ולרע). לכן הענין של "נישואין אזרחיים" הוא בעל חשיבות אפסית, והוא בודאי לא בעל החשיבות שמייחסים לו בויכוחים מהסוג הזה. זה לא משהו ששווה להשקיע בו את כל האנרגיות האלה. מה שצריך להשקיע בו אנרגיה זה ההשוואה המלאה של זכויות (וחובות) ידועים בציבור ונשואים.
 
הטיעון שלך צודק, אומנם...

השיקולים הרציונלים שאתה מעלה הם צודקים ונכונים ואני מסכימה איתך בזה. הבעיה היא רגשית :) בטרמינולוגיה. למילה "נשואים" ולמילה "ידועים בציבור" יש משקלים שונים. לדעתי לרוב האנשים (אנחנו חיים במדינה שרוב הציבור מגדיר את עצמו מסורתי) חשוב להיות נשואים, ולא ידועים בציבור.
 

RacheLeob

New member
קשה לי להגיב לך

באמת קשה לי. מדוע? כי מה שאת רושמת בשם הדת הוא רק חלקי ויוצא מהקשרו. בתור חילונית אני מניחה שהטיפו לך לשיווין ולפמינסטיות. תביני שאשה היא לא גבר ואין מצב בעולם שהיה תהיה דומה לו. לכן היא לא שווה לו. אל תקחי את זה למובן הצורם של המילה - שאשה היא נחותה. זה בדיוק ההיפך! אשה היא נעלה. צריך לשמור על זכויותיה בגלל שהיא "חלשה" יותר. ההשוואה לילד עם ליקויי למידה היא מתאימה במקרה הזה. מה שאמרתי היה שכמו שילד עם ליקויי למידה צריך מעט יותר עזרה כדי להגיע לאותם רמות הישגים כמו ילד שאין לו אתצ הליקויים האלו, כך גם אשה צריכה עזרה כדי להגיע לאותם רמות הישגים של גברים. עובדה שההלכה והתורה מכירים כ"כ טוב את נפש האדם שהם יודעים לצפות, לדוגמא, שלאשה קשה יותר להסתדר מבחינה כלכלית מאשר לגבר. והנה - עובדה. זה באמת ככה בימנו. עובדה שנשים מרוויחות פחות גם אם יש להן אותה רמת ותק ואותה השכלה. לכן התורה גיבתה את זכויותיהן ודרשה מהגבר ציווים כלכליים שמחייבים אותו. אל תיקחי את זה במובן השלילי. לגבי העניין הזה שאנחנו כמו עדר ועושים מה שהרבנים אומרים לנו: היטבת לתאר את זה ואני לא אכחיש. זה באמת ככה. אני אגיד לך איך התהליך הזה עבד בעבר וכיצד הוא פועל היום: נתחיל מזה שהתורה היא על זמנית ושיש בה דברים שעוד לא גילו ושיתגלו ככל שהשנים יעברו. לדוגמא - הלכות שבת שהותאמו לדורנו כיוון שכשניתה התורה לא היה חשמל. היה צורך לפסוק הלכות שנוגעות לחשמל. התורה נתנה רשות ל"פוסקים" לפרש אותה. אך ורק להם. לא כל רב הוא פוסק ובימנו יש אלפי רבנים אך בודדי פוסקים. הפוסקים לא נבחרים סתם. הם מוכיחים את עצמם. בעבר היה סנהדרין, היום כבר אין לנו... בכל אופן, הפוסק הוא זה שיכול להתאים את ההלכות כדי שיתאימו לזמננו. חייב שתהיה אפשרות לשנות הלכות אחרת באמת היינו נתקעים עם הלכות מתקופת האבן... לגבי זה שאסור לחטט באף בשבת - תביני רק מה עומד מאחורי הזה: חיטוט באף עלול לגרום לתלישה של שיער ולכן הוא אסור. מאותה סיבה לא מסתרקים בשבת ומאותה סיבה נמנעים מללטף חיות בשבת. עכשיו את מבינה את זה? זה לא סתם הלכה דבילית ומצחיקה. יש היגיון מאחורי זה. אנחנו מצווים ללכת אחרי הרבנים שלנו - "עשה לך רב" - בדיוק כדי למנוע מצב שבו כל אחד עושה מה שבא לו וככל העולה על רוחו. אני לא ציפור בכלוב. ממש לא. אני בחרתי לחיות חיים דתיים - אף אחד לא הכריח אותי. יש סיבה לכל דבר ודבר היהדות. אני אדם רציונלי מאד - אני חייבת הסברים על כל דבר וחייבת להבין מה עומד מאחורי הדברים שאני עושה ולכן אני יכולה להבין אותך - מבטיחה לך שאם באמת תרצי להתעמק תראי את העושר הנפלא של ההלכות שלנו. אבל את לא רוצה, את חוסמת את עצמך. זכותך. פשוט אל תצפי שאני אסביר לך ככה, על רגל אחת, מה שלמדתי במשך 25 שנים ומה שאני נושמת כל שניה מחיי - בחדר המיטות, באיך שאני קושרת את הנעל ובמה שאני אוכלת. ההלכה אכן מנחה אותי כיצד לפעול בכל דבר ודבר בחיי - היא ספר ההדרכה לעולם של היהודי. ממה שקראתי והבנתי ממך את לא באמת רוצה להקשיב. את רוצה להשמיע. את מצטטת דברים שקשה לי להסביר לך אותם כי אין לך את הבסיס ואת הרצון באמת לדעת. זה כמו קבלה - כל מיני אנשים טיפשים חושבים שהם יכולים ללמוד אותה אבל הם לא מבינים שהם לא בנויים באמת לקבל את תוכנה ולהבין את עמקותה. מה שהם רואים זה רק קצה קצהו של המזלג. רק גברים יכולים ללמוד קבלה, ורק כאלו שהם מעל גיל 40. ואז באות פמיניסטיות ואומרות : "אתם שובניסטים. למה רק לגברים מותר?" הן לא טורחות להבין שקבלה יכול ללמוד רק גבר בן 40 לא בגלל שהוא גבר או שהוא בן 40 - זה לא מסיבה עם סלקטור בכניסה שרק גברים בני 40 יכולים להיכנס - הסיבה היא שאם גבר חי חיים דתיים ונשם את ההשקפת עולם היהודית הדתית ולמד במשך 40 שנים תורה כהלכה - רק אז הוא יהיה מסוגל לקבל את עמקות הקבלה. זו הסיבה שנשים לא לומדות קבלה - בגלל שנשים לא לומדות תורה כמו גברים. הן לומדות הרבה פחות. עכשיו את מבינה פחות או יותר למה התורה התכוונה ולאן החילונים לקחו את זה? לאיזה רמה של סילוף הם הגיעו? כמה פעמים יצא לי לשמוע את זה שגם לנשים יש זכות ללמוד קבלה?... הן אפילו לא מבינות את הסיבה... הן לא מבינות שזה בגלל שהוא גבר. 40 שנות לימוד תורה לשמה באמתחתו - זה מה שאדם צריך כדי להתחיל להבין את הקבלה. אגב, הסיבה שנשים לא כשירות לעדות זה שוב, כדי להגן עליהן. לנשים יש נפש עדינה והחקירות הצולבות שעדים זוכים להן יכולות לפגוע בהן. שוב - סילוף. לקיחת "מה שנוח לי" לצורך וויכוח חסר כל בסיס. אם את מביאה טיעונים מהדת לפחות תביאי אותם בשלמותם. אם את לא מבינה את השקפת העולם הדתית אז אל תביאי טיעונים ממנה. את רק תסתבכי כי לכל דבר יש סיבה ואני פשוט אביא לך אותה ישר לבטן... אז הטיעונים שלך יחזרו כמו בומרנג אלייך וחבל. באמת... זהו, פחות או יותר. אני יכולה לדבר על זה שעות...
 
היי רחל,

אני מסכימה שמה שאני רושמת בשם הדת הוא חלקי. לגבי "הוצא מהקשרו" אני לא כ"כ מסכימה, כי זה כבר פרשנות. וכאן בדיוק דעותינו חלוקות – בפרשנות שאנחנו נותנות לדת ולאמונה בכלל. זה מתחיל ממש מהבסיס: את חושבת שהתורה ניתנה מאלוהים והיא נצחית. אני חושבת שאין אלוהים פרסונלי, והתורה נכתבה בידי בני אדם – היא מסמך שבחלקו ניתן להתייחס אליו כהיסטורי ובחלקו האחר בדיוני. אני לא מצפה שתשני את אמונתך או את דרכיך ולא חותרת לכך (למרות שניתן לעלות דיונים מעניינים בנושא, ויש לי המון מה להגיב למה שאמרת, אך לפני כל אלה אני רוצה להתמקד בעיקר). מה שחשוב לי הוא שנחיה בשלום אחת עם השנייה, ולשם כך עלינו לכבד את חופש הדת אחת של השנייה. ומזה בדיוק כל הדיון הזה התחיל – לאפשר/לא לאפשר נישואים מחוץ למסגרת של בית הדין הרבני בישראל, קרי נישואים אזרחיים. לא התייחסת לתגובה שלי בנושא הזה. אנא קראי את החלק שמדבר על כך ותגידי מה דעתך. בתגובתי התייחסתי כבר לטענות שהעלית נגד זה, לכן אני לא רואה צורך לחזור על זה פעמיים. ודבר נוסף אני מבקשת, בואי נשמור על רמת דיון לא שיפוטית. בואי נשאיר מחוץ לדיון משפטים כמו: " את רק תסתבכי כי לכל דבר יש סיבה ואני פשוט אביא לך אותה ישר לבטן... אז הטיעונים שלך יחזרו כמו בומרנג אלייך וחבל. באמת..." תני לי את הכבוד להפעיל שיקול דעת. אני לא מנסה להתקיל אותך או לקבוע עובדות עליך. בואי נדבר בגובה העיניים.
 
למעלה