תגובה ופירוט
רציתם שאני אפרט. ובכן , די להסתכל בפורום השכן של רפלקסולוגיה כדי לקבל כמה דוגמות : 1. שואלת הרפלקסולוגית - טיפלתי בבחורה שלפני כשבועיים וחצי ילדה. במהלך הלידה היא קיבלה אפידורל, שקלט רק חצי מגופה, מאז ועד היום היא מרגישה שחצי מהפנים שלה רדומות, כמו כן סובלת תקופות מכאבי ראש. והתגובות - א. אני מהכיוון ההוליסטי מכירה את חצי ההרדמות של הפנים כ "פני פוקר". כלומר המטופל (שמתנהג כרגע כמו שחקן) לא מסגיר את רגשותיו. זה יכול לנבוע מאלף ואחד סיבות - או שהיא לא רגילה לחלוק, או שהיא לא נמצאת בחברה תומכת, או שהלידה והימים שאחריה היו מאוד קשים לה והיא מתביישת להודות שהיא לא מאושרת ואמהית מאוד, כמו שהסביבה שלה מצפה ממנה ב. הניתוח הוא כזה: היא לא רוצה שהתינוק יהיה תלוי בה, שהוא לא יהיה כבול אליה, ושהיא לא תהיה כבולה אליו, אבל, היא כבולה לעבודה שלה, היא תלויה בה וזקוקה לה כעוגן, לפני שהיא נופלת למעורת הארנב של עליסה בארץ הפלאות, הפחד שלאבד שליטה במקום לא ידוע וחדש של להיות אמא. דרך אגב, מה שאמרתי כרגע מתאים יותר ללידה ראשונה, את זה לא ציינת. גם לא ציינת באיזה צדדים מדובר. השיתוק מסמל את הפחד המשתק בחוויה הזו. איזו חוויה? של להיות אמא? של להיות אישה? האם אישה = חולשה? האם אישה בשיא יצירתה הנשית היא חסרת ערך ולא יוצרת בעולם המערבי? היא מפחדת שאם תאפשר לעצמה לקחת חופשת לידה היא תפסיד משהו? היא כבר מפסידה את כל העולמות, היא לא בדיוק בעבודה, אבל גם לא בדיוק מאפשרת לעצמה להרגיש ולחוות את מה שקורה לה עכשיו. האם היא משתקת את עצמה כדי לא להרגיש? כי אם לא מרגישים, אז אני לא באמת שם? האם השיתוק מאפשר לה אשלייה של שליטה והיא ממשיכה לעבוד? המציאות מראה שהתינוק תלוי בה וזקוק לה, זו אחריות גדולה, האם יש בה ספק ביכולות שלה לספק לו את צרכיו? האם יש בה ספק שהיא יכולה להיות אמא מספיק טובה? מה אתם אומרים על זה?
רציתם שאני אפרט. ובכן , די להסתכל בפורום השכן של רפלקסולוגיה כדי לקבל כמה דוגמות : 1. שואלת הרפלקסולוגית - טיפלתי בבחורה שלפני כשבועיים וחצי ילדה. במהלך הלידה היא קיבלה אפידורל, שקלט רק חצי מגופה, מאז ועד היום היא מרגישה שחצי מהפנים שלה רדומות, כמו כן סובלת תקופות מכאבי ראש. והתגובות - א. אני מהכיוון ההוליסטי מכירה את חצי ההרדמות של הפנים כ "פני פוקר". כלומר המטופל (שמתנהג כרגע כמו שחקן) לא מסגיר את רגשותיו. זה יכול לנבוע מאלף ואחד סיבות - או שהיא לא רגילה לחלוק, או שהיא לא נמצאת בחברה תומכת, או שהלידה והימים שאחריה היו מאוד קשים לה והיא מתביישת להודות שהיא לא מאושרת ואמהית מאוד, כמו שהסביבה שלה מצפה ממנה ב. הניתוח הוא כזה: היא לא רוצה שהתינוק יהיה תלוי בה, שהוא לא יהיה כבול אליה, ושהיא לא תהיה כבולה אליו, אבל, היא כבולה לעבודה שלה, היא תלויה בה וזקוקה לה כעוגן, לפני שהיא נופלת למעורת הארנב של עליסה בארץ הפלאות, הפחד שלאבד שליטה במקום לא ידוע וחדש של להיות אמא. דרך אגב, מה שאמרתי כרגע מתאים יותר ללידה ראשונה, את זה לא ציינת. גם לא ציינת באיזה צדדים מדובר. השיתוק מסמל את הפחד המשתק בחוויה הזו. איזו חוויה? של להיות אמא? של להיות אישה? האם אישה = חולשה? האם אישה בשיא יצירתה הנשית היא חסרת ערך ולא יוצרת בעולם המערבי? היא מפחדת שאם תאפשר לעצמה לקחת חופשת לידה היא תפסיד משהו? היא כבר מפסידה את כל העולמות, היא לא בדיוק בעבודה, אבל גם לא בדיוק מאפשרת לעצמה להרגיש ולחוות את מה שקורה לה עכשיו. האם היא משתקת את עצמה כדי לא להרגיש? כי אם לא מרגישים, אז אני לא באמת שם? האם השיתוק מאפשר לה אשלייה של שליטה והיא ממשיכה לעבוד? המציאות מראה שהתינוק תלוי בה וזקוק לה, זו אחריות גדולה, האם יש בה ספק ביכולות שלה לספק לו את צרכיו? האם יש בה ספק שהיא יכולה להיות אמא מספיק טובה? מה אתם אומרים על זה?