תבלינים
האדם הינו החיה היחידה בטבע שמתבל את מזונו. כל יתר בעלי החיים אוכלים את מזונם כפי שמוגש להם ע"י הטבע. השימוש בתבלינים קשור לכך שהאדם החל (כבר לפני שנים רבות) לאכול מזון שאינו טבעי לו.
ישנם סוגים רבים של תבלינים. חלק מעולם הצומח, אחרים הם תוצר של תעשיית המזון. הם מייצרים טעמים וריחות המגרים את חוש הטעם והריח וגורמים, בין השאר, לאכילת יתר, וזה חיסרון גדול. הם בהחלט עלולים לגרום גם לנזקים בריאותיים שונים, ולכן יש לברור בקפידה באלו מהם משתמשים.
המזיקים יותר מבינייהם הם החריפים, החמוצים (בגלל השימוש בחומץ) והמלוחים מאד בגלל שימוש רב במלח. גם שימוש בחומרי טעם כימיים, מסוכן, וקשור להיווצרות מחלות שונות, כולל סרטן. עדיף לתבל את מזוננו בירקות תיבול כמו פטרוזיליה, שמיר, כוזברה, בצל ירוק, צנון לסוגיו, סלרי, שום (רצוי מבושל).
זעתר, כמון וקימל פחות טובים לבריאות, ועדיין במינון נמוך לא יזיקו לאדם בריא. פלפל שחור או חריף, חומץ, תבלינים חריפים מכל מקור שהו, אינם מומלצים כלל לשימוש.
הסובלים ממחלות כליות, כבד, לחץ דם גבוה, מחלות עור כרוניות, מחלות לב, מחלות דרכי עיכול ועוד, צריכים להזהר מהחומרים האלה. מומלץ שיגמלו מהם לחלוטין. השתמשתי במילה "גמילה" כי זה ממש כך. רבים מתמכרים לטעמים של התבלינים, ועם הזמן זקוקים להעלות את כמותם במזון כאשר מינון קטן יותר אינו משפיעה מספיק על חושייהם. גמילה זאת ניתנת לבצוע בהדרגתיות, כאשר מעבר למזון טבעי יותר יגרום לשינויים בחוש הטעם.
לסיכום, תבלינים אינם קשורים לשיפור הבריאות, להפך, הם עלולים להזיק. מידת הנזק הינה אינדבידואלית וקשורה גם למינון. הם קשורים להרגלים שסיגלנו לעצמנו. הממעיט בהם, מייטיב.