תביא עוד בירה,

[אפי לוג]

תביא עוד בירה,

היא אמרה לברמן, ותקעה גרעפס. למה הייתי צריכה להתחתן עם הדרעק הזה, שנמצא כל היום בים, ומספר לי ספורים שהוא עסוק בצלילות, ירידה לתהומות ושמירה על נתיבי ים. ואולי בכלל, הדרעק הזה, מתעסק כל היום עם בתולות ים, צולל לנימפות ומלקק צדפות? ואני, לבד בבית, עם הקילשון המטופש שלו. תביא, תביא עוד בירה, שרקה אשתו של נפטון לברמן ותקעה עוד גרעפס.

 

[א י ל ה]

שוב פעם

היא שורקת, הבתאלף. היא יודעת שאני שונא את זה. מה שונא, מתעב. זה לא מתקבל על הדעת. פיראטים גיבורים לא מעיזים, יורדי ים מנוסים נמנעים, מלחים גבריים עם קעקועים מתאפקים, אבל היא לא. לא, היא חייבת לשרוק. חייבת. ולמה? כי היא יודעת שזה מסעיר אותי כל כך, והיא מקנאה. היא חושבת שאני נהנה כל היום להתעסק עם בתולות ים, לצלול לנימפות וללקק צדפות. היא לא מבינה שזה פשוט העבודה שלי. זה התפקיד, הפרנסה, אין מה לעשות. אז היא שורקת. כדי שאני אסער וכל הבתולות ים והנימפות והצדפות ייכנסו לפניקה, ויתבלגן להם התסרוקות שלהם, והסנפירים שלהם יזוזו בהיסטריה, והם יוציאו בועות כאלה מהפה בטירוף, ויהיה בלגן לא נרומלי. אבל מה, מה יהיה אז? אז אני יצטרך ללכת להרגיע את כל זה ושובפעם אני לא יוכל לבוא הביתה בזמן ושוב פעם היא תתעצבן, הבתאלף, ושוב פעם תשרוק. אוף. משגעת אותי זאתי. בחיי. מה הייתי צריך להתחתן איתה מה? אזמה עם ההורים לחצו?

 

[אפי לוג]

פו...פו...פו...

אני אוהבת לשרוק. גם יפה ירקוני אוהבת. יאללה מוטי, אם אתה כבר נסער, בוא הביתה. ולמען ההיסטוריה - ההורים שלך לחצו, אמא שלי התנגדה ליווני. תביא בדרך אוזו.

 

[א י ל ה]

פו... פו...

איפה אתה, דוב חמוד שלי? בוא הביתה... יש לי דבש בשבילך... בוא, מותק, בוא... אני מת על זה שאתה תוקע דבש ואז נתקע בחור של הכניסה חצי בפנים וחצי בחוץ. אין, אין על זה. אני חולה על זה. אוחחחח... כריסטופר רובין

 

[אפי לוג]

הדבקת אותי

לעץ...בתדהומת ענקית. איך עובדת אצלך תיבת המסרים במוח, עושים לך פו פו וזה זורק אותך מאוזו לדבש? מורחת פרוסה בדבש ובאה.

 

[א י ל ה]

בואי בואי

אני רואה שאת יודעת באיזה צד של הפרוסה מרוח הדבש... א י ל ה בזזזזזזזזזזזזזזז