זה עתה חזרתי מהמחלקה שלי בבה"ח איכי
למרות הדיון הסהרורי ואפילו ילדותי שמתנהל כאן לא יכול הייתי להתאפק ואני מצרף את תגובתי. לומר על רופאים שהם מושחתים זה כמו לומר על השופטים שהם מושחתים, שהגננות מופרעות, המורות טיפשות, כל הבעלים מכים את נשותיהם וכל מועדוני הצלילה מנוהלים על ידי אנסים תעבי בצע. זה עתה חזרתי מהמחלקה שלי בבה"ח איכילוב, במחלקה השארתי לבד רופא צעיר, מתמחה, שיבלה 36 שעות רצופות במחלקה בתת תנאים ובתת משכורת וינסה לטפל בזרם כמעט בלתי פוסק של חולים. כמוני וכמוהו יש רבים, רבים מאד, ואנו מחזיקים מעמד רק בזכות העניין והאתגר שבעבודה, התעלות הרוח כשאנו מצליחים למנוע סבל ומוות ואהבת האדם שבנו - רבים נשברים ועוזבים את המקצוע בשל השכר והתנאים וחוסר היכולת להתמודד עם הקשיים. אני מצר על ההשמצות שקראתי כאן ואני מזמין אתכם אישית להכיר את צוות המחלקה בה אני עובד ואת עבודתנו מקרוב. אני גאה מאד ומאושר להיות רופא, למרות הכל, ודעו לכם שאין מקצוע שמשתווה לו. זה נכון שאנו נאלצים להתמודד מול לחצים כלכליים כבדים. כולכם שמעתם על המשבר המתמשך במערכת הבריאות. את פקידוני משרד האוצר זה לא מעניין, אך אנחנו הרופאים והחולים לצידנו, עומדים בחזית וצריכים לתמרן בין טובת החולה לאילוציים הכספיים שמטילים עלינו האדמיניסטרטורים למיניהם. זה לא יעזור כמה אני מעוניין בטובת החולה עם בסל הבריאות מסרבים להכליל תרופה חדשה לאסטמה או שמעלים מחירה של תרופה טובה בכדי להפחית את הצריכה שלה. אנו רחוקים להיות מנבאי עתידות ואבחנות רפואיות אינן דבר של מה בכך. כשאני עומד מול מטופל קשה לי לחזות את העתיד ולאבחן בדיוק את מצבו ולעיתים קרובות אנו נאלצים להמר, הימור מחושב ולטפל בטיפול שעשוי להיות מיותר. אני צולל כבר כמעט 15 שנה ורופא בכיר, מומחה בין השאר לאסטמה ולמרות זאת אני מבין היטב את הרופאים ביוספטל או במקומות אחרים שנדרשים, ללא הכשרה פורמלית ברפואת צלילה, לאבחן ולהחליט לגבי הטיפול הנכון בצולל שלכאורה נפגע- להאשים אותם בפזיזות בכך שהם מרבים לשלוח לתא לחץ זה מגוחך - נראה אותכם. יאללה נמאס לי לשרבט, אני מקווה שהעברתי את המסר. הכי חשוב זה לעשות כף וצלילה זה כף ומחר אני באילת ומתכוון לחרוש את הים, אני כבר בקריז - חודש לא צללתי.
