תאמין לי שאם ידעת
תאמין לי שאם ידעת מה עלי עובר, תאמין לי שאם הבנת הכל היה אחר. אם רק היה לך אכפת מה קורה בפנים, רק קצת, ממש מעט הדברים היו שונים. אם רק היית מסתכל במבט התעניינות, אם רק היית שואל הייתי עונה בכנות. אבל הקטע שאתה לא עושה כאן שום דבר, אתה לא יודע כלום ממה שעלי עבר, ולא רק שאתה לא יודע- אלא גם לא מתעניין, ואתה יודע משהו…? זה די מעצבן שלי תמיד אכפת ואני תמיד עוזרת ואני מקשיבה ואני מדברת, אבל אתה לא כאן כשאני צריכה עזרה או קצת תמיכה, אך בעיקר: אותך. ובא לי לספר לך את כל מה שקרה, לשבת איתך ולבכות לך נורא. אני מרגישה נחנקת מהגושים בגרון, אז אני די מתרחקת, מתנתקת, בזמן האחרון. ואתה יודע משהו…? זה די מעצבן שלי תמיד אכפת ואני תמיד עוזרת ואני מקשיבה ואני מדברת, אבל אתה לא כאן כשאני צריכה עזרה או קצת תמיכה, אך בעיקר: אותך. ולפעמים אני שואלת את עצמי מה אני עושה איתך?! אתה הרי אף פעם לא כאן בשבילי אז מה אני צריכה אותך?! מה אני צריכה אותך, לעזעזאל?! הרי כל הקטע הפך כבר להרגל, שלי תמיד אכפת ואני תמיד עוזרת ואני מקשיבה ואני מדברת, אבל אתה לא כאן כשאני צריכה עזרה או קצת תמיכה, אך בעיקר: אותך. ואתה יודע משהו…? נמאס לי פשוט נמאס!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כל מה שהיה ביננו נהרס!!!! אתה לא מבין ואתה לא רואה את מה שלי בפנים קורה, אתה לא מקשיב, או בכלל- שומע עלי כלום אתה לא יודע!!! חשבתי שאותך אני מכירה מעולה אבל, עם כמה שזה קשה אני חושבת שהגיע הזמן שנסגור כבר את העניין. כי… לי תמיד אכפת ואני תמיד עוזרת ואני מקשיבה ואני מדברת, אבל אתה לא כאן כשאני צריכה עזרה או קצת תמיכה, אך בעיקר: אותך. אז די, נגמר. ---------------------------- השיר לא נכתב מניסיון (ממש לא)... פשוט... ממממממ... האמת היא?... אין לי מושג למה כתבתי אותו...
אבל עובדה: הוא נכתב. מה דעתכם?
עדי התל-אביבית
תאמין לי שאם ידעת מה עלי עובר, תאמין לי שאם הבנת הכל היה אחר. אם רק היה לך אכפת מה קורה בפנים, רק קצת, ממש מעט הדברים היו שונים. אם רק היית מסתכל במבט התעניינות, אם רק היית שואל הייתי עונה בכנות. אבל הקטע שאתה לא עושה כאן שום דבר, אתה לא יודע כלום ממה שעלי עבר, ולא רק שאתה לא יודע- אלא גם לא מתעניין, ואתה יודע משהו…? זה די מעצבן שלי תמיד אכפת ואני תמיד עוזרת ואני מקשיבה ואני מדברת, אבל אתה לא כאן כשאני צריכה עזרה או קצת תמיכה, אך בעיקר: אותך. ובא לי לספר לך את כל מה שקרה, לשבת איתך ולבכות לך נורא. אני מרגישה נחנקת מהגושים בגרון, אז אני די מתרחקת, מתנתקת, בזמן האחרון. ואתה יודע משהו…? זה די מעצבן שלי תמיד אכפת ואני תמיד עוזרת ואני מקשיבה ואני מדברת, אבל אתה לא כאן כשאני צריכה עזרה או קצת תמיכה, אך בעיקר: אותך. ולפעמים אני שואלת את עצמי מה אני עושה איתך?! אתה הרי אף פעם לא כאן בשבילי אז מה אני צריכה אותך?! מה אני צריכה אותך, לעזעזאל?! הרי כל הקטע הפך כבר להרגל, שלי תמיד אכפת ואני תמיד עוזרת ואני מקשיבה ואני מדברת, אבל אתה לא כאן כשאני צריכה עזרה או קצת תמיכה, אך בעיקר: אותך. ואתה יודע משהו…? נמאס לי פשוט נמאס!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כל מה שהיה ביננו נהרס!!!! אתה לא מבין ואתה לא רואה את מה שלי בפנים קורה, אתה לא מקשיב, או בכלל- שומע עלי כלום אתה לא יודע!!! חשבתי שאותך אני מכירה מעולה אבל, עם כמה שזה קשה אני חושבת שהגיע הזמן שנסגור כבר את העניין. כי… לי תמיד אכפת ואני תמיד עוזרת ואני מקשיבה ואני מדברת, אבל אתה לא כאן כשאני צריכה עזרה או קצת תמיכה, אך בעיקר: אותך. אז די, נגמר. ---------------------------- השיר לא נכתב מניסיון (ממש לא)... פשוט... ממממממ... האמת היא?... אין לי מושג למה כתבתי אותו...
מה דעתכם???