תאירו את עיני

[אישה ממאדים]

הרי לפי הסיפור

הוא מלכתחילה לא התכוון ללמד בכלל. אם איני טועה, רק לחץ מתמשך וכמויות עתק של זהב שכנעו אותו. זה כמובן הפשט. תמיד אפשר לפרש ולומר שהבודהה ידע שאנשים (או נשים) לא יפיקו תועלת מהלימוד שלו אלא אם יפתחו כלפיו כמיהה ונכונות, ולכן לא לימד לפני שהופעל עליו לחץ. עד היום, ממה שאני רואה בבודהיזם, המורים לא לוחצים על אף אחד ולא כופים לימוד על אף אחד. נהפוך הוא - לפעמים צריך הפגנת התעניינות רצינית ומתמשכת והוכחת מחויבות על מנת לזכות בלימוד הבודהיסטי.

 

[שנטידווה]

כמדומני שהסיפור עם הזהב

הוא סיפור ואג'ראיאני. בקאנון הפאלי, אם אני זוכר נכון, היה זה האל הגדול ברהמהסמפאטי שהפציר בבודהה ללמד, כשהוא אומר לו משהו כמו- "עדיין ישנם אנשים שרק מעט אבק עוד נותר על עפעפיהם".

 

[אישה ממאדים]

ככה זה בווג'ריאנה

כמה שיותר זהב, יותר טוב.

 

[עליזה 63]

ובודהה מכר את ילדיו נו באמת

 

[שנטידווה]

מכר את ילדיו?

סליחה, מאיפה הבאת את השטות הזו? א', לבודדה היה ילד אחד, ואתו הוא עזב כשהיה תינוק. ב', לאחר שש שנים הבודהה חזר למשפחתו, ומספר שנים מאוחר יותר בנו הפך לנזיר. זהו הדבר היחידי שאולי תוכלי להתייחס אליו כ"רע" שעשה הבודהה לילדו. האם תוכלי להשוות את זה לשריפתם של בניו של אהרון ע''י האל או ליפתח שהעלה את בתו לקורבן שכן נשבע לאל שלאחר נצחונו היצור הראשון שייצא לקבל את פניו אותו יעלה לקורבן? נו באמת. עדיף לדעת על מה מדברים לפני שמשמיצים סתם.

 

[כנרת יפה שלי]

עקדת יצחק, וההמשך שלה....

 

[Vguru]

לא כל הנוצץ זהב

אני חושב שהדחיה שמרגישים יהודים (ולא יהודים) מהיהדות קשורה להתנשאות המלווה אותה לאורך כל ההיסטוריה. התנשאות הבאה לידי ביטוי במחשבות כמו "אצלנו הכל נכון יותר, יפה יותר" "אנחנו המקור, הסינים הם החיקוי" "הדת שלנו מופלאה, השאר סתם עמי ארצות" וכמובן עניין "העם הנבחר". נראה שהרבה יהודים מזהים בימינו שההתנשאות היהודית אינה מעידה על רמת התפתחות רוחנית גבוהה, אלא ההיפך - על רמת התפתחות רוחנית נמוכה, המאופיינת בתחושת נפרדות גבוהה. הרבה יהודים מוותרים על החלוקה היהודית של "אנחנו" ו"הם", ופונים למסורות רוחניות שמציעות חזון קצת פחות פרנואידי - כולנו "אנחנו" (או "כולנו אותו אני"). וזה גם עניין של בגרות. עם החברה בה גדלתי התנתה אותי שזהותי היא "יהודי", וזוהי הזהות הטובה והעדיפה ביותר, יש קשר בין הדימוי העצמי שלי ובין ההיצמדות שלי ליהדות. אני אומר "היהדות הכי יפה" אבל מתכוון להגיד "אני הכי יפה". יש צורך באומץ ובבגרות על מנת לוותר על האמונה המוכרת על העצמי היפה, העליון, נצר לצדיקים ונביאים, ומקורב במיוחד לבורא העולם "שלנו", ולהתחיל לחקור: מי אני? מהו אלוהים?

 

[כנרת יפה שלי]

אבל תמיד נשאר יהודים

בכל מקום בעולם יזכירו לנו את זה, גם אם לא נרצה. ובישראל, יש לעובדת יהדותנו הבטים נוספים, שאי אפשר להתעלם מהם.

 

[שנטידווה]

מה, זה כתוב לי על המצח?

ישנם מקומות לא מעטים בעולם שאנשים אפילו אינם יודעים מה זה יהודי. איך הם יזכירו לי את זה?