תאור מקרה
שלום, הרבה מאד זמן לא ביקרתי כאן והופתעתי לגלות שאין נוכחות של מנהל הפורום. מישהו מוכן לעדכן אותי, מה קרה כאן בהעדרי? ולענין עצמו, לראשונה בחיי המקצועיים, הגיעה אלי מתאמנת שהשאירה אותי speechless. כבר בפגישתנו הראשונה, הרגשתי שהיא מאד עצורה, ממעטת להתבטא, ממעטת לחייך. עלתה בי תחושה חזקה שהיא חוסמת / חסומה ולא מאפשרת לעצמה או שרק לי נגישות לעולמה הפנימי, כשהנטיה להשתמש בביטוי "לא יודעת" לא נופל מהנטיה הטבעית שלה למצמץ. כיוון שהמוטו שלי בדר"כ הוא לא להכנס בדלתות סגורות, הנחתי לענין מתוך מחשבה שזה ענין של זמן שתלמד לסמוך ולבטוח בקשר בינינו, ענין של זמן שנשכיל שתינו לפתח את התקשורת היחודית לנו ואני אלמד טוב יותר להגיע אליה ולהיות בשבילה. בפגישה השניה, כשעסקנו בהגדרת המטרה שלה, קרה משהו שלא ידעתי כיצד להתמודד איתו. כשביקשתי שתתאר לי את נקודת ההצלחה שלה. היא הסתפקה בתאור לקוני ביותר ואמרה שאינה יכולה לשתף אותי. עוד אציין כי לא חויתי דרכה כל התלהבות והתרגשות מהמטרה, הבנתי שהמטרה כפי שהיא מוגדרת לה, אינה יכולה להניע תהליך עוצמתי. אי לכך, הסברתי לה את משמעותה של הגדרת המטרה ואת מוגבלותי כמאמנת שמתקשה ללוות אותה עם כיסוי עיניים למקום לא ידוע נפרדנו בסיכום שעליה לשקול האם האימון אצלי ובכלל מתאים לה, והאם היא מוכנה להסתכן בלפתוח מולי סוגיות קריטיות מעין אלה. השתמשתי במילה "סיכון" כיוון שזו היתה מילה שלה, כשאמרה לי בפגישה הראשונה שהיא מוכנה להסתכן בדברים חדשים. מכל מקום, סיכמנו שתחשוב, אם למען מטרתה היא מוכנה להסתכן, בלהיפתח אלי כמאמנת שלה (שזה דבר חדש), על מנת שעבודתנו תהיה יעילה. להארותכם ולעצתכם החכמה
שלום, הרבה מאד זמן לא ביקרתי כאן והופתעתי לגלות שאין נוכחות של מנהל הפורום. מישהו מוכן לעדכן אותי, מה קרה כאן בהעדרי? ולענין עצמו, לראשונה בחיי המקצועיים, הגיעה אלי מתאמנת שהשאירה אותי speechless. כבר בפגישתנו הראשונה, הרגשתי שהיא מאד עצורה, ממעטת להתבטא, ממעטת לחייך. עלתה בי תחושה חזקה שהיא חוסמת / חסומה ולא מאפשרת לעצמה או שרק לי נגישות לעולמה הפנימי, כשהנטיה להשתמש בביטוי "לא יודעת" לא נופל מהנטיה הטבעית שלה למצמץ. כיוון שהמוטו שלי בדר"כ הוא לא להכנס בדלתות סגורות, הנחתי לענין מתוך מחשבה שזה ענין של זמן שתלמד לסמוך ולבטוח בקשר בינינו, ענין של זמן שנשכיל שתינו לפתח את התקשורת היחודית לנו ואני אלמד טוב יותר להגיע אליה ולהיות בשבילה. בפגישה השניה, כשעסקנו בהגדרת המטרה שלה, קרה משהו שלא ידעתי כיצד להתמודד איתו. כשביקשתי שתתאר לי את נקודת ההצלחה שלה. היא הסתפקה בתאור לקוני ביותר ואמרה שאינה יכולה לשתף אותי. עוד אציין כי לא חויתי דרכה כל התלהבות והתרגשות מהמטרה, הבנתי שהמטרה כפי שהיא מוגדרת לה, אינה יכולה להניע תהליך עוצמתי. אי לכך, הסברתי לה את משמעותה של הגדרת המטרה ואת מוגבלותי כמאמנת שמתקשה ללוות אותה עם כיסוי עיניים למקום לא ידוע נפרדנו בסיכום שעליה לשקול האם האימון אצלי ובכלל מתאים לה, והאם היא מוכנה להסתכן בלפתוח מולי סוגיות קריטיות מעין אלה. השתמשתי במילה "סיכון" כיוון שזו היתה מילה שלה, כשאמרה לי בפגישה הראשונה שהיא מוכנה להסתכן בדברים חדשים. מכל מקום, סיכמנו שתחשוב, אם למען מטרתה היא מוכנה להסתכן, בלהיפתח אלי כמאמנת שלה (שזה דבר חדש), על מנת שעבודתנו תהיה יעילה. להארותכם ולעצתכם החכמה
