תאונות

kogawa

New member
בדרך לזאנסקר חלק שני

כמה שעות עד שפונינו? לא יודע, רק שאת התיירים פינו לדלהי בהטסה, ואני נשארתי בבית החולים של קארגיל - עיר פקיסטאנית דוברת אורדו באמצע הדרך בין לה לסרינגר, עם חדר חולים אחד, ללא שרותים או הסעדה, ועם רשתות שלא נותנות לזבובים לצאת לחופשי, ועם חולים ושברים באותו החדר (אז מה אם זה מדבק..), ועם משפחות שבאות ומבשלות בחדר לחוליהם, וסדינים אדומים (כך רואים פחות את כתמי הדם..). שרותי צליפה דוקא היו בחצר אבל נסו לכרוע עם שבר ברגל (שגם לא זוהה ע"י הרנטגן שלהם). כמה ימים לקח לי עד שברחתי משם, וכמה ימי התארגנות, אבל כלום לא ינצח את הרצון לממש את התכניות, ולאחר שבוע יצאנו עם סוס לסחיבת הציוד (והשלל שנפל בחלקנו כתוצאה מפנוי התירים המאורגנים מארופה הרחוקה), ועם יד חבושה וצליעה קלה יצאנו לבסוף לטרק, ולאחר שבוע נוסף של חציית גובה 5000 הגענו לבסוף למנאלי (אולד מנאלי שהיתה אז רק תחנת אוטובוס, שלושה מלונות דו קומתיים ומעיין מרוחק מהעיר). בתמונה ההסבר להגעה המאוחרת לבית החולים - האמבו של קארגיל.
 

jeshu

New member
על הדרך בין למיורו ומנאלי יש כפר במרחק של לפחות כל יום הליכה...
 
סיפורי הודו...

KOGAWA, סיפור מדהים. מה עשו לך בבית החולים בקארגיל ? כמה חולים בחדר ? כמה תבלינים בודים מרחפים באוויר ? הודו מייצרת לא מעט סיפורי תאונות. למזלי לא יצא לי לחוות אחד כזה אבל כשהשתתפתי במפקד האוכלוסין בהודו, היתה אפשרות לממשלה להקים מרכז אחד בניו דלהי (זול יותר) או 15 מרכזים ברחבי הודו בעלות גבוהה בהרבה של כמה מיליוני דולרים. הודים לא יחשבו פעמיים ותמיד יחסכו בכסף אבל הפעם השיקול המרכזי היה, שאם יקימו רק מרכז אחד בדלהי, רוב הסיכויים שהמשאיות שיובילו את החומר מכל קצוות המדינה לדלהי פשוט יעשו תאונה או יפלו לנהר...
ולכן הם הלכו על האפשרות של בניית 15 מרכזים ברחבי התת יבשת...
 
מי עלה לי על הרגל ?

לא ממש תאונה אבל סיפור נחמד: לפני 10 שנים, כשעוד היו מוניות פז'ו 504 ישנות וכבדות, לקחנו אחת ונסענו לדהב. הנהג תידלק בדרך ואני יצאתי ונשענתי על המונית מבחוץ. הנהג סיים לתדלק ובלי להגיד לאף אחד התחיל לנסוע...פתאום אני מרגיש משהו כמו פיל כבד לוחץ לי על כף הרגל. מזל שנעלתי נעליים די קשיחות אז צלעתי יום אחד וזהו.
 

חי בר

New member
"כמעט תאונה" גם נחשב?

כמעט תאונה 1: נסענו באיזה כפר הררי בזימבבואה בעונת הגשמים. דרכי העפר כמובן שהיו נהרות של בוץ חלקלק. בעוד אנחנו נוסעים לאיטנו בזוית העין, מאיזו סימטה צדדית (מאוד תלולה) רואים טנדר שמדרדר לכוון שלנו במהירות מדאיגה- ברוורס... לא הספקנו להגיב ותוך פחות משניה הטנדר חותך את נתיב הנסיעה שלנו, מפספס אותנו בכמה ס"מ בודדים, וממשיך להדרדר ונופל לתעלה (מלאה מים) בצידי הדרך. הטנדר שוקע עד לגובה החלונות. אנחנו עדיין המומים, הנהג יוצא אלינו בריצה בשביל לוודא שלא קרה לנו כלום. בזמן הזה הטנדר ממשיך לשקוע ואנחנו רואים שהנהג הזניח את אשתו ואיזה חצי תריסר ילדים בתוך הרכב השוקע. אמרנו לנהג שהכל בסדר אצלנו ולא קרה כלום (התשובה שלו היתה "תודה לאל, כי אין לי ביטוח"
) והערנו לו שעושה רושם שהוא נמצא בצרה יותר גדולה משלנו וכשדאי לו למהר לטפל בעניינים שלו... הנהג לא התרגש יותר מדי (בניגוד לבני המשפחה שהתחילו צועקים כנראה לעזרה), הכניס שתי אצבעות לפה והרביץ שריקה חדה. תוך כמה דקות התקבצו כמה עשרות כושים מסביב לטנדר השקוע, עשו "עלה-הופ" והרימו אותו חזרה אל הכביש
 
למעלה