בדרך לזאנסקר חלק שני
כמה שעות עד שפונינו? לא יודע, רק שאת התיירים פינו לדלהי בהטסה, ואני נשארתי בבית החולים של קארגיל - עיר פקיסטאנית דוברת אורדו באמצע הדרך בין לה לסרינגר, עם חדר חולים אחד, ללא שרותים או הסעדה, ועם רשתות שלא נותנות לזבובים לצאת לחופשי, ועם חולים ושברים באותו החדר (אז מה אם זה מדבק..), ועם משפחות שבאות ומבשלות בחדר לחוליהם, וסדינים אדומים (כך רואים פחות את כתמי הדם..). שרותי צליפה דוקא היו בחצר אבל נסו לכרוע עם שבר ברגל (שגם לא זוהה ע"י הרנטגן שלהם). כמה ימים לקח לי עד שברחתי משם, וכמה ימי התארגנות, אבל כלום לא ינצח את הרצון לממש את התכניות, ולאחר שבוע יצאנו עם סוס לסחיבת הציוד (והשלל שנפל בחלקנו כתוצאה מפנוי התירים המאורגנים מארופה הרחוקה), ועם יד חבושה וצליעה קלה יצאנו לבסוף לטרק, ולאחר שבוע נוסף של חציית גובה 5000 הגענו לבסוף למנאלי (אולד מנאלי שהיתה אז רק תחנת אוטובוס, שלושה מלונות דו קומתיים ומעיין מרוחק מהעיר). בתמונה ההסבר להגעה המאוחרת לבית החולים - האמבו של קארגיל.
כמה שעות עד שפונינו? לא יודע, רק שאת התיירים פינו לדלהי בהטסה, ואני נשארתי בבית החולים של קארגיל - עיר פקיסטאנית דוברת אורדו באמצע הדרך בין לה לסרינגר, עם חדר חולים אחד, ללא שרותים או הסעדה, ועם רשתות שלא נותנות לזבובים לצאת לחופשי, ועם חולים ושברים באותו החדר (אז מה אם זה מדבק..), ועם משפחות שבאות ומבשלות בחדר לחוליהם, וסדינים אדומים (כך רואים פחות את כתמי הדם..). שרותי צליפה דוקא היו בחצר אבל נסו לכרוע עם שבר ברגל (שגם לא זוהה ע"י הרנטגן שלהם). כמה ימים לקח לי עד שברחתי משם, וכמה ימי התארגנות, אבל כלום לא ינצח את הרצון לממש את התכניות, ולאחר שבוע יצאנו עם סוס לסחיבת הציוד (והשלל שנפל בחלקנו כתוצאה מפנוי התירים המאורגנים מארופה הרחוקה), ועם יד חבושה וצליעה קלה יצאנו לבסוף לטרק, ולאחר שבוע נוסף של חציית גובה 5000 הגענו לבסוף למנאלי (אולד מנאלי שהיתה אז רק תחנת אוטובוס, שלושה מלונות דו קומתיים ומעיין מרוחק מהעיר). בתמונה ההסבר להגעה המאוחרת לבית החולים - האמבו של קארגיל.
