גם אנחנו סובלים מהבעיה
למזלנו הרב רק אצל אחד מהצמד וגם כנראה ממקרה מתון יחסית - לפני שהתחלנו לטפל היה מקיא בין פעמיים לארבע פעמים ביום את כ ל הבקבוק. הוא לא סובל מצרבות קשות, אבל לפעמים ההקאות מלוות בהתכווצויות של הקיבה ואז הוא נבהל מאוד ובוכה. מבאס.
1. לנו האינפמיל לא ממש עזר. אומנם שיפר בקצת אבל יצר עצירות נוראית, וכשהיה מתאמץ שוב הכל היה עולה. חמותי החכמה הציעה לנסות דייסת אורז (שאותה אסור לערבב עם האינפמיל, רק עם פורמולה רגילה). בדיוק הגענו לארבעה חודשים והרופאה אישרה לנו לנסות והנה זה פלא - זה עובד. ההבדל לעומת האינפמיל, שהוא בסהכ פורמולה עם עמילן אורז, זה שככה אנחנו יכולים לשלוט בכמה אורז יש בחלב. אחרי כמה נסיונות הגענו למה שמתאים לנו (חצי כפית דייסה על תשעים מ"ל סימילאק). עכשיו כמעט ואין הקאות, רק עוד פליטות מדי פעם, בסדר גודל הרבה יותר קטן ובתדירות הרבה יותר נמוכה, ואין עצירות. חשוב מאוד: לבדוק עם הרופא/ה לפני שמנסים - לא הייתי משנה בתזונה כלום בשלב זה של חייהם מבלי להתייעץ עם רופא / אחות.
2. עם הזמן למדנו להתנהל בצורה שמפחיתה את התופעה: אחרי האוכל ממשיכים להחזיק על הידיים במצב מאונך או שמים בטרמפולינה במצב זקוף יחסית (יש לנו טרמפולינות שמאפשרות גם ישיבה זקופה יותר). לא מטלטלים או שמים אותו על הבטן אחרי האוכל (מתי הם לא אחרי אוכל?!). אם מחליפים אז לא מרימים את הרגליים לבטן, אלא מגלגלים הצידה (שיטה מעולה שלמדתי מיועצת הנקה בשם ענת ברגר). במיטה שמנו כרית מתחת למזרון בצד של הראש כדי להגביה.
3. למדנו לזהות את הסימנים שמתחיל לעלות לו (שיעולים, השתנקויות) וכשמזהים אז ישר מרימים אותו, אבל בצורה רגועה ועניינית - בלי להבהל ולהבהיל, וזה מאוד עוזר. גם למדנו שזה קורה לו בעיקר כשהוא מתחיל להיות רעב - מאוד מוזר אבל ככה זה עובד אצלו כנראה - המיצים של הקיבה שעובדים על ריק גורמים לזה יותר מהאוכל.
מציעה לך לשים לב לדברים האלה מעבר להחלפת האוכל.
מקווה שיוקל לכם בקרוב.