אמא של שירה היחידה
New member
תאוות ההרה.
לפני שאביא את הסיפור,אני רוצה להודות לתגובות האוהדות שקיבלתי כאן לסיפור הקודם שהבאתי לפניכם,לפני מספר שבועות. את הסיפור הבא,כתבתי בלי רעיון מסויים של מסר.אני מקווה שבכל זאת תהנו ממנו. תאוות ההרה לפני שנים רבות,חיה צדקת.ומפורסם היה בעירה,ובכל הפלך סביב,שכשמגיעה אשה הרה,התאווה למאכל לביתה-אומרת הצדקת תפילה,ובסיר שבביתה,מופיע מייד אותו מאכל שהתאוותה לו האשה,וטעמו כצפיחית בדבש.אוכלת ההרה,ומייד נרגעת תאוותה. ובעיר חי אדם אחד עשיר ורע.ובצרות עיניו,חרה לו הכבוד והייקר שרחשו אנשי העיר לצדקת שלהם,שהצילה רבות מבנות העיר.שכן ידוע,שתאוות הרה הוא מגדולות התאוות,ואין מנוחה עד שתבוא על סיפוקה.זו נתאוותה לפרי של קיץ בחורף,זו נתאוותה לירק שגדל רק על חופו של ים,ועוד ועוד. החליט העשיר להפיל בפח את הצדקת. שלח לה את אישתו,והיא באה לפניה כביכול מעוברת. והצדקת,אשה חכמה,שראתה בימיה מעוברות אינספור,והכירה מייד כי אשה זו,רחמה ריקה.ונבהלה מאוד-איך תאמר לה 'לנסות אותי באת,ואין בך וולד' ? ייראה את נחת זרועו של בעלה,שהוא איש עשיר ורב השפעה בעיר. התפללה לאל. מחכה הייתה האשה המחופשת,מצפה לשמוע שהסיר לא מעלה דבר עבורה… הכניסה את ידה לסיר,והנה מצאה בו פרי יבש… מייד הבינה הצדקת,כי העלה הסיר מזון,שיהיה ראוי לאכילה גם בעוד ימים ושבועות…-ואמרה לאשה: "הנה ברת מזל את,שכבר עתה נותן לך סירי את המזון שתתאווי עליו…-שבנות אחרות,באות לכאן מלאות תאווה,ואת-מושא תאוותך יהיה עימך עוד לפני שאת נזקקת לו". ולא ידעה מה לומר האשה,שכן לתשובה כזו לא הכינה עצמה.חזרה לביתה. ובעבור ירח או שניים,התעברה.ובדיוק כמו שניבאה לה הצדקת,התוואתה מאוד לאותו פרי יבש. אך משמיים,רצו ללמדה לקח.ובמשך כל ירחי הריונה,התאוותה בקיץ לפרי של חורף,ובחורף לפרי של קיץ.ושיחרה לפיתחה של הצדקת,יותר מכל מעוברת אחרת שגרה באותו מקום. ואם תשאל-האם יצא בעלה הנבל ללא פגע ממזימתו זו,אשיב לך,שהבושה להזדקק לחסדיי אותה צדקת,הייתה עונש ראוי…
לפני שאביא את הסיפור,אני רוצה להודות לתגובות האוהדות שקיבלתי כאן לסיפור הקודם שהבאתי לפניכם,לפני מספר שבועות. את הסיפור הבא,כתבתי בלי רעיון מסויים של מסר.אני מקווה שבכל זאת תהנו ממנו. תאוות ההרה לפני שנים רבות,חיה צדקת.ומפורסם היה בעירה,ובכל הפלך סביב,שכשמגיעה אשה הרה,התאווה למאכל לביתה-אומרת הצדקת תפילה,ובסיר שבביתה,מופיע מייד אותו מאכל שהתאוותה לו האשה,וטעמו כצפיחית בדבש.אוכלת ההרה,ומייד נרגעת תאוותה. ובעיר חי אדם אחד עשיר ורע.ובצרות עיניו,חרה לו הכבוד והייקר שרחשו אנשי העיר לצדקת שלהם,שהצילה רבות מבנות העיר.שכן ידוע,שתאוות הרה הוא מגדולות התאוות,ואין מנוחה עד שתבוא על סיפוקה.זו נתאוותה לפרי של קיץ בחורף,זו נתאוותה לירק שגדל רק על חופו של ים,ועוד ועוד. החליט העשיר להפיל בפח את הצדקת. שלח לה את אישתו,והיא באה לפניה כביכול מעוברת. והצדקת,אשה חכמה,שראתה בימיה מעוברות אינספור,והכירה מייד כי אשה זו,רחמה ריקה.ונבהלה מאוד-איך תאמר לה 'לנסות אותי באת,ואין בך וולד' ? ייראה את נחת זרועו של בעלה,שהוא איש עשיר ורב השפעה בעיר. התפללה לאל. מחכה הייתה האשה המחופשת,מצפה לשמוע שהסיר לא מעלה דבר עבורה… הכניסה את ידה לסיר,והנה מצאה בו פרי יבש… מייד הבינה הצדקת,כי העלה הסיר מזון,שיהיה ראוי לאכילה גם בעוד ימים ושבועות…-ואמרה לאשה: "הנה ברת מזל את,שכבר עתה נותן לך סירי את המזון שתתאווי עליו…-שבנות אחרות,באות לכאן מלאות תאווה,ואת-מושא תאוותך יהיה עימך עוד לפני שאת נזקקת לו". ולא ידעה מה לומר האשה,שכן לתשובה כזו לא הכינה עצמה.חזרה לביתה. ובעבור ירח או שניים,התעברה.ובדיוק כמו שניבאה לה הצדקת,התוואתה מאוד לאותו פרי יבש. אך משמיים,רצו ללמדה לקח.ובמשך כל ירחי הריונה,התאוותה בקיץ לפרי של חורף,ובחורף לפרי של קיץ.ושיחרה לפיתחה של הצדקת,יותר מכל מעוברת אחרת שגרה באותו מקום. ואם תשאל-האם יצא בעלה הנבל ללא פגע ממזימתו זו,אשיב לך,שהבושה להזדקק לחסדיי אותה צדקת,הייתה עונש ראוי…