אני נוהגת מנהג שווה
באשכנזים ובספרדים, כמצוות ה"פוליטיקלי קורקט" - פעם מצדדת בזה ופעם בזה. וברצינות - סליחה, אבל מה הקשר? קמץ קטן הוא קמץ קטן, וגדול הוא גדול, לא? העניין הוא שלגבי הקמץ הקטן ב-"ואנייה" אין מחלוקת, ובאשר לזה ב-"נעמי" יש, דווקא, ואני, מסיבות שאינן רק ענייניות, בחרתי להעדיף את הקמץ הגדול על פני הקטן: הן מפני שכך מצא חן באזניי, והן מפני שכך נטו לומר גם מוריי ורבותיי הלשונאים, אלה שיראתי מפניהם בעבר (זוכר שדיברנו על פרופ' בר אשר? אז הוא, למשל, שאין הגייה מדוייקת משלו, הוגה בקמץ גדול את "נעמי"). האמת היא שהוא גם נימק באזניי בעבר למה הוא סבור שזה קמץ גדול, אלא שגילי המופלג וזכרוני המחורבן חברו להסתיר ממני את המידע הנכסף אי-שם בין פיתולי מוחי (מתוך הנחה שלא כולו נשר).