פיפיטיקה, הזכרת לי שני סיפורים
דומים, לאוטובוס נכנס אדם עם מעיל, ובידו תיק למרות שהאוטובוס היה ריק הוא התיישב לידי ושם את התיק על ברכיו, אך את המעיל הניח כך שהיה חלק ממנו על ברכי, אני הסתכלתי עליו אך התביישתי להגיד לו שיזיז את המעיל, אמרתי בליבי שאם הוא לא יזיז אותו אז אלך לשבת במקום אחר, כפי שאמרתי היה המון מקום באוטובוס, פתאום אני מרגישה שמישהו מלטף לי את הברך, האיש היה עם הפנים לכיוון החלון כך שהיתה לי אפשרות להרים טיפה את המעיל ולראות מה קורה מלמטה, במקרה היתה לי שקית ביד ובתוכה טרמוס מלא במים קרים שאני תמיד סוחבת איתי, לקחתי את הטרמוס ביד שמאל הנפתי אותו והנחתתי אותו על היד שלו, האיש צרח מרוב כאב, התחלתי לצרוח עליו, "יא מאניאק, מה חשבת שאני אשתוק? ואם הייתי צועקת עליך זה היה עוזר? עכשיו הראיתי לך את נחת זרועי, כיווצתי את ידי לצורת אגרוף ועשיתי לו סימן של בוקס ממש מול העיניים שלו, להראות לו שאני לא פוחדת ממנו, בטח שכל האוטובוס התנפל עליו, התחילו לצעוק עליו, האיש קם ממקומו, ובתחנה הראשונה נס על פניו, וכל האנשים באוטובוס אמרו לי "כל הכבוד" לא צריך לוותר להם לכל חולי הנפש החרמנים האלה. והנה עוד סיפור:"איך דקרתי עם מספריים של ציפורניים את אבר מינו של איזה אידיוט אחר, שנצמד אלי באוטובוס מלא אנשים. כשהייתי בת כ- עשרים בערך, הייתי רזה ונאה מאוד, יום אחד נסעתי בקו 5 האוטובוס היה מפוצץ מאנשים, אני נאלצתי לעמוד וממש היינו כמו סרדינים בתוך קופסא, פתאום אני מרגישה שמישהו נצמד אלי ומשהו קשה צמוד לי באיזור הגב, אני נמוכה והוא היה גבוה, הרהרתי לעצמי "יא מאניאק, אתה בא לך לנצל את ההזדמנות כדי לספק צרכים חייתיים שלך? עכשיו אני אראה לך", פתחתי את התיק והוצאתי את המספריים הקטנות שלי, הן נמצאות באופן קבוע בתיק יחד עם הפצירה, הסתובבתי, ותקעתי את המספריים ישר לאבר מינו, כמובן תוך כדי שאני צורחת עליו, "יא חולה מין, תעיז לגעת בי, חולה נפש" גם כאן האנשים באוטובוס היו לעזרי וצעקו עליו, וגם במקרה זה האיש נס על נפשו, כמובן לא לפני שאראה שיורד לו דם מהאזור של אבר מינו, כל כך נגעלתי שזרקתי את המספריים, אבל מה שבטוח ששבוע ימים הוא לא יתעסק עם אף אחת, וזה עשה לי את התענוג הגדול באותה תקופה.