שתי שאלות

[רן88]

שתי שאלות

1. שאלה שהיא די נצחית מבחינתי ורק עכשיו נזכרתי לשאול אותה. האם מותר לומר "לצדוק"? כלומר, במשפטים כמו "אני לא תמיד רוצה להיות צודק" אפשר גם "אני לא תמיד רוצה לצדוק"? תקין, לא תקין? למה? 2. השימוש בסוגריים ובסימני פיסוק. האם פסיק ונקודה באים אחרי הסוגריים או לפני? לדוגמה: א. אני (רן), הולך למכולת. ב. אני הולך למכולת. (שמי רן) א' או ב'? תודה מראש לעונים.

 

[dorgad]

1. לא (ולא יודעת להסביר), 2. א (ראה

(ראה הדוגמה בתשובתי ל-1). דור

 

[רן88]

לגבי 2, כפי שחשבתי ונהגתי עד היום.

לגבי 1, למישהו יש הסבר?

 

[lahav4]

1. כן.

מותר לומר לצדוק, כמו שמותר להטות את הפועל צד"ק בבניין קל בכל יתר זמניו. (אני אצדק, אני צדקתי וכו'). אבן שושן במפורש רושם את "לצדוק" במילונו. אם סגנונית זה יפה - זו כבר שאלה של טעם.

 

[dorgad]

אם בדקת באא"ש - מקבלת

 

[lahav4]

2. שניהם.

אלו שני משפטים נפרדים. כאשר מדובר בפסיק, הוא יבוא אחר הסוגריים. כאשר מדובר בנקודה - אפשר שתי צורות: אני אוהב סוגריים. (אבל לא כל סוגריים.) אני אוהב סוגריים (אבל לא כל סוגריים). שתי האפשרויות טובות, והבחירה ביניהן היא בדרך כלל עניין של דקויות סמנטיות.

 

[dorgad]

לא מסכימה - תמיד הניקוד

בין אם הוא נקודה, פסיק, או ; יבוא אחרי הסוגר הסוגר (וגם לא בתוכו, אלא אם בתוך הסוגריים יש יותר ממשפט אחד, וגם במקרה זה - לא לפני הסוגר הסוגר). דור

 

[lahav4]

הבעיה

שאז את עלולה לקבל "נקודה צפה" בשפטים נפרדים: יוסי אומר שהוא שונא ספרים. (כרגיל, יוסי לא מדבר לעניין). או שפשוט תכפי על הכותב את הכללת המשפט הנפרד בתוך המשפט הקודם - דבר שפוגע בתוכן. אגב, כך גם קובע ה- Chicago Manual of Style (התנ"ך של העריכה הלשונית באמריקה), מהדורה 14, עמ' 162.

 

[dorgad]

בדוגמה שהבאת (בעניין יוסי)

הנקודה אחרי "ספרים" (לפני פתיחת הסוגריים) פשוט מיותרת. דור

 

[lahav4]

שאלה

נניח שאת עורכת לשונית של הוצאה לאור, וקיבלת את הטקסט הבא: ביצענו את שתי המדידות בצורה המדוייקת ביותר, תוך שמירה קפדנית על תנאי טמפרטרה ולחץ הולמים, ובשתיהן קיבלנו את התוצאה 456 - למרות נחשולי המתח באיזובר 31. (גם פרופ' שלו, שמדידותיו בוצעו בשלהי שנות השבעים, קיבל תוצאה זו, אולם הוא הודה שבעת המדידה האיזובר נשק ל-32.) יש להניח שמדידה שתתבצע בתנאי לחץ גבוה יותר לא תוביל לאותה תוצאה, וכבר הזכיר האיטלקי פוגלי את נחשול המתח המפורסם משנת 1928 שהביא למדידות של למעלה מ-470. כיצד היית מפסקת את המשפט?

 

[dorgad]

להב, בוקר טוב!

לבקשתך, להלן האופן שבו הייתי מפסקת את הקטע (ללא התייחסות למרכיבי הגהה אחרים, ויש מה לתקן): ביצענו את שתי המדידות בצורה המדוייקת ביותר, תוך שמירה קפדנית על תנאי טמפרטרה ולחץ הולמים. ובשתיהן קיבלנו את התוצאה 456, למרות נחשולי המתח באיזובר 31 (גם פרופ' שלו, שמדידותיו בוצעו בשלהי שנות השבעים, קיבל תוצאה זו, אולם הוא הודה שבעת המדידה האיזובר נשק ל-32). יש להניח שמדידה שתתבצע בתנאי לחץ גבוה יותר לא תוביל לאותה תוצאה, וכבר הזכיר האיטלקי פוגלי את נחשול המתח המפורסם משנת 1928, שהביא למדידות של למעלה מ-470.

 

[תה צמחים]

זו טעות

בכלליות, כשסוגריים משולבים בתוך המשפט, הפיסוק יבוא אחריהם. אם, לעומת זאת, בסוגריים יש משפט נפרד, הנקודה תבוא בתוך הסוגריים. חשבתי על עצמי (אני עושה את זה הרבה), והגעתי להחלטה אנוכית. חשבתי על עצמי, והגעתי להחלטה אנוכית. (אני כנראה חושבת על עצמי יותר מדי.)

 

[dorgad]

בדוגמה של ההחלטה האנוכית

הייתי מוותרת על הנקודה שאחרי "אנוכית", ואת זו שאחרי "מדי" הייתי מוציאה אל מחוץ לסוגריים. כך, בכל אופן מקובל בטקסטים עיתוניים. אשמח לדעות נוספות, דור

 

[תה צמחים]

אבל זו לא הייתה הכוונה

הכוונה הייתה שאם בסוגריים יש משפט נפרד, הנקודה תבוא בתוכם.

 

[dorgad]

נכון (ובלבד שאינה בסוף הטקסט שבתוך

הסוגריים). בכל מקרה הנקודה תצא אל מחוץ לסוגריים. דור

 

[רן88]

שאלה נוספת, די דומה...

כאשר אני כותב מרכאות כדי לציין שם כלשהו ולפני המרכאות באה ה' הידיעה (או כל אות אחרת) האם חובה עליי לעשות מקף? לדוגמה: 1. מדיניות ה-"ניו דיל" הייתה מצוינת. 1. מדיניות ה"ניו דיל" הייתה מצוינת. מי הנכון? האם שניהם נכונים? שוב תודה.

 

[רן88]

מקפיץ..

לאף אחד אין מושג?

 

[lahav4]

לדעתי

אפשר שניהם. כלומר, לא ידוע לי שאיזו מן האפשרויות נפסלה. אישית אני מעדיף את האופציה בלי המקף, היא נראית לי אלגנטית יותר.