הצד המלא שלי בסיפור
בין כל הויכוחים וההשמצות ההדדיות, נסחפתי קצת. הנה הצד שלי לסיפור, כפי שאני רואה אותו וכפי שאני מבין אותו. אתם יכולים לא לקבל את זה, אבל אני מקווה שלפחות אנשים יפסיקו לקרוא לי שקרן, משמיצן, אויב וכו'. יכול להיות שאני טועה פה ושם בחלק מהפרטים, אבל אני לא מוכן להכנס לשבלונת "אויב הציבור ומרעיל הבארות" שמאוד שמחים לתפור לי. בנוגע לתחושות שלי של חנק התחום והפיכתו לביצה של שיטה אחת כבר כתבתי, אבל שווה לחזור על זה שוב - כבר שנתים-שלוש שאני רואה לאט לאט את השיח הציבורי בכל הקשור לתחביב שלי הולך לכיוונים שלא ממש מוצאים חן בעיני. פתאום, רוב הדיונים בפורומים (בגלים, לא תמיד - אבל יש מגמה) הפסיקו לעסוק בתכנים והתחילו לעסוק ב"איזה מקצוע יוקרה הכי חזק", "איך אני משיג יותר תוספים" וכו'. מפחיד יותר, אנשים התחילו בשיא הטבעיות לקרוא לקבוצה שלהם (גם אם מדובר בקבוצת משחק פרטית) "חוג", ולמנחה - "מדריך". כאן אני לא מאשים אף אחד - להגיון כלכלי של יבואנים ומפעילי חוגים קשה לי לבוא בטענות בלי לגלוש למרקסיזם שאיננו ממנהגי. אבל בשורה התחתונה, התחביב, כתחום ציבורי (להסתגר בד' האמות של הקבוצה הפרטית זה פיתרון חלקי בלבד) החל לאט לאט לדחוק אותי ואת שכמותי החוצה - שימו לב שאפילו כנסים שנועדו בעבר לקהל מבוגר ועסקו בגיוון תכנים ורעיונות, החלו להפוך לגרסת המו"ד של בומבמלה לתלמידי חטיבת הביניים. אז, מה אפשר לעשות במקרה כזה? הפרקטיקה המקובלת, לפחות בעבר, כללה בין היתר דיון וויכוח - אז חשבתי שאם אני אנסה לנער פה ושם את תרדמת התוספים, לדחוף כיוון אחר יותר, אז אולי זה ישנה קצת משהו. טעיתי - אנשים ששואלים שאלות טכניות על מו"ד ואנשים שקוראים אותן, כנראה לא רוצים שיגידו להם שיש אלטרנטיבה אחרת לחלוטין. אחת הטעויות היותר גדולות שלי כנראה הייתה לנסות ולעשות את זה בפורום מסחרי (הפונדק) - צעד שגוי, שכמוהו להכנס לחנות ולומר לקונים שהסחורה לא טובה. טוב, על הפרקטיקה הזו החלטתי לוותר - לפחות בדיונים שאינם נוטים לפחות לקצת כלליות. אז איפה הגובלינים בתמונה? הגובלינים היו בין אלו שהתווכחו איתי. רוב הזמן, הויכוחים התנהלו בצורה טובה, אבל פתאום התחלתי לשים לב למשהו מוזר - אני מעלה טיעון (בכלל לצד שלישי), ולפתע מופיע גובלין שמציין דברים כמו "שמענו אותך", "די כבר עם התעמולה" וכו'. אז עשיתי חושבים - אולי באמת אנשים לא רוצים לשמוע? ואכן, החלטתי שעדיף שאני אצמצם את הפעילות הזו, ובכלל, אמנע מלהפר את השקט התעשייתי בפורומים מסחריים - יש לי די והותר מקום לדיון פתוח. אבל, משהו קצת הפריע לי - ידעתי שבשלב מסויים הגובלינים התחילו להיות מעורבים בתחום בצורה עסקית. האם זו כזו קפיצה לוגית לחשוב שיש פתאום עוד אינטרס ב"שמענו אותך, די לחזור על טיעונים"? נכון - אינטרס כזה לגיטימי בהחלט, אבל אם ככה, למה הוא מותקף כהשמצה? מן הסתם אפשר להציגו בצורה הגיונית. אבל עדיין, משהו המשיך להפריע לי. שימו לב - במהלך הדיון כאן, אני מאשים את פרנהייט במעורבות בהעלמת סקירה לא-אוהדת על "הנמוכים והאמיצים". שימו לב שבהתחלה הוא מאשים אותי בזריקת בוץ ודומיה, אבל ברגע שאני מפרט עוד קצת, לפתע הוא נזכר להודות שהייתה כתבה שלא נראתה להם, ובעקבות שיחה עם הנהלת המגזין - היא הוסרה. נשמע בסדר, האמנם? זה אכן לגיטימי לחלוטין לרצות להגן על אינטרסים - כתבו סקירה לא אוהדת על מוצר שלך (גילוי נאות: אני חושב שהסקירה הכי לא אוהדת שמוצר יכול לקבל היא אי-כתיבה. אולי בגלל זה לא כתבתי אף פעם סקירה על "MERP" למשל) אז לגיטימי לחלוטין לדרוש חלופה הוגנת יותר. אבל מה מפריע לי כאן? אני רואה שבעצם כשהאינטרס של הגובלינים מאויים על ידי דיעה עויינת, הם מוכנים לטרוח להשתקתה. במקרה כזה, ה"די כבר, לא רוצים לשמוע אותך" שקיבלתי פה ושם פתאום נראה לי קצת יותר דורסני - במיוחד כשאני מקבל אותו גם בפורום לא-מסחרי ויותר פתוח לדיון, כאן למשל. שימו לב גם, שלמרות הניסוח המעודן של פרנהייט, בשורה התחתונה הייתה סקירה שהוחלפה כתוצאה מדרישתו ודרישת עמיתיו - אותה טענה שהעליתי כמה תגובות לפני שהוצגתי כבדאי וסלפן. אז אוקיי, עם מה שנראה לי כמו נסיונות השתקה אני יכול להסתדר די יפה - מקסימום, אני תמיד יכול להעלות את החשדות שלי על אינטרסים קצת פחות סתמיים - לי נראה שזה פשוט נותן תמונה טובה יותר, פרנהייט סבור שזו הכפשה - אני לא מבין למה צריך להתבייש באינטרס מסחרי ולהסתירו, אבל מילא - אני מודה שבלהט הויכוח קצת הקצנתי את הנקודה שלי כאן. עכשיו, לאור כל התמונה הזאת, תארו לעצמכם איך הרגשתי כשהאדון פרנהייט הגיב לסקירה שכתבתי על קריאתו של קת'ולהו (מתובלת בירידות ל מו"ד) ובעצם הורה לי "היית אמור לכתוב כך ולא אחרת". אני זוכר הרי מה קרה בפעם האחרונה שהגובלנים לא אהבו סקירה מסויימת. פרט לכך, תארו לעצמכם את התחושה - מילא שהגובלינים יוצאים נגדי בדיונים, עכשיו הם גם נכנסים לחצר האחורית שלי, ואומרים ("מציעים") לי מה לכתוב! נכון, כנראה שהגבתי קצת בפרנואידיות - כמה דברים השתנו מאז ימי הסקירה הנעלמת, אני יכול להיות די בטוח שיש לי גיבוי מההנהלה שלי, ובניגוד לעבר, כבר אין מי שיתערב כירורגית בדברים שכתבתי או שאדרש לכתוב בצורה "מאוזנת" יותר, אבל עדיין זה מציק קצת, לא? "תחושת מצור" משהו... אז הנה, אני מרגיש שיש נסיונות להשתיק אותי (אפשר לחשוב מה כבר יש לי לומר שאסור שיאמר, זה לא שאני יודע מי רצח את ארלוזורוב או משהו...), לאו דווקא מסיבות ענייניות. ועכשיו, תארו לעצמכם איך הרגשתי כשראיתי שבמשך יומיים-שלושה, תגובות שכתבתי לתגובות של פרנהייט לכתבה שלי, פשוט נעלמו... פראנויה? - אז אח"כ גיליתי שמדובר בתקלה טכנית, אבל מומחה למחשבים אני לא - תקלות יכולות לקרוא, ויכולות להגרם - כאן אני באמת לא מאשים אף אחד ובטוח שזו הייתה תקלה בעלמא, אבל תוסיפו את זה לתחושת מצור קודמת, ומה תקבלו? אז זהו, זה מה שמפריע לי, זה מה שמציק לי, וזה מה שכואב לי. אתם יכולים לקבל את זה, אתם יכולים להסביר לי איפה אני טועה, אתם יכולים לחשוב שאני סתם חשדן כפייתי בעל מזג, רע, אבל לפחות אל תקראו לי שקרן שמפיץ דיבה. את שלי אמרתי.