בוקר-טוב, על גבי הפורום אין דרך אחרת להתדיין
אלא ברמה התיאורתית.
ואני לרגע לא אמרתי שאני לא מסכים, אלא שאני לא מבין...
מאוד יתכן (ואני הראשון שאבין זאת) שיש צורך בהסבר יותר מפורט ומורכב, ואני אשמח לשמוע וללמוד. ועם זאת, בהחלט אני גם אקבל שלא ניתן להיכנס לפרטים רבים מידי בהודעות בפורום. אני בעצמי חש כך לא אחת, וגם לא אחת כתבתי זאת לאנשים ששאלו אותי שאלות שכבר מצריכות שיחה והדגמה.
הייתי שמח כן להמשיך בדיון, שאני מקווה שלא יהפך למלחמה.
אני מצטער שאני שואל הרבה, אבל אני מוצא סתירה בדברים ולכן לא יכול להבין ולהתקדם הלאה בלמידה שלי.
מצד אחד ההצעה היא - "תוסיף לזה התנהלות נכונה בבית שאומרת לא להשאיר כלום על השיש ואתה מקבל התנהגות רצוייה הרבה יותר מאשר התנהגות לא רצוייה."
ומצד שני - "בגדול אי השארת מזון על השיש תפתור את הבעיה.
זה מה שקורה אצלינו לרוב ואין עליות לשיש....לרוב האנשים זה לא מתאים ולכן יש צורך בלימוד מיומנות של דחיית סיפוקים ליד השיש באמצעות התנהגויות בסיסיות.".
אז אני באמת לא מבין, להשאיר אוכל על השיש או שלא? או שאולי אתה מתאר בו זמנית שלבים שונים בלמידה, בהתחלה לא משאירים אוכל כלל על השיש, ואחר עובדים עם אוכל על השיש?
אנא במקום לראות איפה אני מחפש לריב איתך, ואני לא! אולי תנסה להבין איפה המקום בו ההסבר הוא אינו ברור לי (ואולי גם לאחרים)?
ורציתי להתייחס גם לדברים נוספים מההודעה הקודמת, אבל עדיין לא הספקתי, וזה אכן חשוב לי. כמובן אתה או אחרים לא מחוייבים לענות, רק אם יש לכם את האפשרות ואת הרצון לכך

.
לצערי אתה מדבר המון על ענישה, כשאני ממש ממש ממעט בה, אולי אפילו עד מצב שהיא אינה קיימת. וזה לא בגלל שזה הידע שרכשתי או שלא, אלא בגלל שזה מי שאני! אני לא בא לריב עם כלבים או להעניש אותם, להפך הוא הנכון.
אני לא מנסה להשיג למידה בעזרת ענישה, ואם היא לא מצליחה אני מגביר אותה עד להשגת אפקט. ולכן נראה לי לי שאת רוב הדברים שאתה כותב עליהם לא ניתן ליחס לדרך העבודה שלי.
לי אין את המונח "ענישה" כלל, אני תמיד מדבר על חסימה של התנהגות שלילית, ואז הכוונה להתנהגות חיובית. לעמוד ולחסום מעבר החוצה מהדלת, זו אינה ענישה, זו חסימה. לעמוד ליד האוכל שלי ולבקש מהכלב לזוז אחורה, זו אינה ענישה, זו חסימה. לתת תיקון פיסי סביר כשאני קולט שהכלב שניה לפני תקיפה, זו אינה ענישה מבחינתי, אלא חסימה. אני לא מתכוון ללמד אותו לא לתקוף במצעות תיקון זה (שמדעית יוגדר כעונש חיובי), אני מנסה למנוע מצב חירום שאני מזהה.
בעבר היה לי פה שירשור מפלצת מול מאלפים וחברים המשויכים לאילוף-החיובי, בסופו סוף-סוף הוצאתי מהם שבמקרה חירום עושים את מה שצריך לעשות, כולל לבעוט בכלב, כולל לחנוק אותו, כולל הכל, כדי שמישהו לא יפגע.
וזו בדיוק הדעה שלי. אבל מה, שעבור אותם האנשים מצב חירום מוגדר רק כשהכלב כבר יצא משליטה ותקף. אני מגדיר את המצב כמצב חירום כשאני מזהה שהכלב נמצא שבריר שניה מתקיפה, ואז אני אנסה לעצור את התקיפה ע"י תיקון - שגם לרוב עובד! בעיקר כהסחת-דעת ושבירת ההתפקסות.
אז אני אחשב כמעניש והאחרים יחשבו כעושים את מה שצריך
בזמן-חירום? זה הגיוני?
מה שכן, אני לא נבהל מעימותים, במקום בו אחרים יעשו הכל כדי לברוח מהם, לי אין בעיה להתמודד איתם - שכן הם הבעיה האמיתית של הכלב! ולא שאני פותר אותם בעונשים, אני פותר אותם בעזרת עקשנות וסבלנות. אבל אם הכלב מחליט שהוא תוקף אותי כי אני מפריע לו, אז אני במצב חירום. ואין לי בעיה ללמד את הכלב כי גם עם מצבי-חירום אלו אני יודע להתמודד - בלי להיות אלים! והוא מוזמן לנסות כמה שבא לו, עד שהוא יבין שבניגוד לשאר האנשים, אסטרטגיה של תקיפה לא תוביל אותו לשום מקום, לא לטוב ולא לרע. אני רק אחסום את ההתנהגות הזו = משמע אין לה אפקט והשפעה. ולכשהיא תסתיים אז אחזור לנסות וללמד את הכלב משהו

.
עבורי להשיג משהו בעזרת כוח-פיסי אומר שלא ידעתי להשיג אותו במימד ההתנהגותי! משמע אין לי מושג. ואם היית קורא את כלל ההודעות שלי היית רואה כי לא אחת כתבתי שמי שמשתמש בכוח פיסי להשגת תוצאות בעיני נחשב למישהו שאין לו מספיק ידע.
טוב רציתי עוד להתייחס לסיום ההודעה הקודמת שלך (על ההתנהגויות הרפטטביות), אבל כבר התקבלה מגילה. אני מקווה שאעשה זאת אחר-כך.