אתייחס לסיום
מובא בשם הגאון מוילנא על גדולת וחשיבות סעודת סיום עד שהיא סעודת מצוה לכל המשתתפים בסעודה זו. זאת מבאר הגאון לפי מילוי אותיות סיו"ם, סמ"ך יו"ד ו"ו מ"ם, שהתוספת של מילוי האות שווה בערכה לאות עצמה. ס' שווה מ"ך, י' שווה ו"ד, ו' שווה ו', מ' שווה מ'. לפי שסעודת מצוה זו אינה רק לאלה שלאחר יגיעת התורה זכו לסיים בשמחת סעודת מצוה זו. סעודת מצוה זו היא אף לכל אלה שלא למדו ובאים להשתתף בסעודת המצוה והנאתם משמחת הסיום של זולתם. מילוי האותיות מראה להגאון, על הכפלה והשפעה לזולת גם. ובקשר לכמה צריך להבין. זכיתי לסיים לא מסכת אחת ולא שתים. והנה שאלתך גורמת גם לי לשאול ולהסתפק. הרי לדוגמא רבי חיים קניחבסקי כשמסיים מסכת, הרי קובע הוא זאת ליום שמחה. ומי אנוכי שאעשה סיום. הרי וודאי לא הגעתי לאפס קצה לימודו והבנתו של רבי חיים קניבסקי. אלא הבנתי שבסיום יש להשתדל עד מקום שידו מגעת. ויכולני לומר לך במאת האחוזים: תערוך סיום עם כל מה ששייך. שאלתך מזכירה לי גם מה שידוע מהבעש"ט הקדוש אשר שם הס"מ הוא ר"ת ס'עודת מ'צוה א'ין ל'עשות, ס'עודת מ'ילה א'ין ל'עשות, ס'עודת מ'סכתא א'ין ל'עשות, ס'יום מ'סכתא א'ין ל'עשות. כי לאחר שבין כך כבר סיים את המסכת וניצח ליצה"ר, רצונו של היצה"ר הוא שלכל הפחות עתה לא ימשיך בלימודו. השמחה כה גדולה, על שלמדת מידי יום עוד דף ועוד דף, ואחר יגיעה בתורה על המסכתא במשך הרבה חודשים סיימת. ושמחה זו רוצה היצה"ר להפריע. כי לולא השמחה אין חשיבות לדבר. כי חשיבות הלימוד נראה לעין בשמחה שיש לאחריה. לכן אולי זו עצת היצר. קראת את כל המסכת ?! אז תן תודה לרבש"ע ועשה סיום, וכשתלמד שוב את המסכת [הרי בתכניתך כנראה ללומדה עד מאה ואחד פעמים לכל הפחות] תבין יותר טוב. אבל תעשה סיום כבר עכשיו כדת וכדין. ותזכה לעשות עוד הרבה סיומים, עד שתסיים כולה תלמודא בבריאות והצלחה.