שתי שאלות למומחים!

[worrywort]

שתי שאלות למומחים!

1. השיר - ערב ב' כסלו זה שיר על רצון להתאבד? 2. מישהו יודע באיזה אולפן הקליט ערן צור את חותך בחתך הזהב? ובתכלית בתחתית?

 

[worrywort]

עוד שאלה

מחבואים זה על ניצול מיני או משהו כזה?

 

[osn]

תשובה...

ערב ב' כסלו: ניתוח במאמרי הפורום http://www.tapuz.co.il/forums/main/articles/article.asp?forum=1252&a=62305&c=6607&sc=0&ssc=0

 

[כמה שיותר המקורית]

אולי באמת תסבירו לי

איך זה שכולם מכירים/ אוהבים את השיר הזה? שיר יפה, המילים מתחברות לכדי יצירה נהדרת אבל המילים קשות. אז מה בו אתם אוהבים כל כך? אני תמיד תמהה איך שרים אותו בהופעות כמו כל שיר אחר? לפעמים עם חיוך, בהנאה. כשמישהו רוצה להתחכם איתי הוא עונה לי לפעמים על שאלה כמו "מתי?" בתשובה: "בערב ב' כסלו". אותי זה מצמרר. ערן הרי תמיד שר בכוונה מלאה כל שיר, הוגה כל מילה כאילו הכל קורה הרגע, הוא כל כך אוהב, זוכר, מתגעגע, מלא תשוקה- כל שורה והרגש שלה. וכך יש לו ביצועים מצמררים ל"ערב ב' כסלו". אני ממש יכולה לשמוע את היאוש, וזה קשה לי. לא רוצה לחשוב על הרגע בגללו ערן כתב את השיר הזה לא אוהבת את השיר הזה בכלל. (כשקשה לי, נפשית או פיזית, כשאני עצובה, כשאני שמחה, כשאני נופלת או כשאני מלאת תשוקה- השירים של ערן הם שמרימים אותי גבוה. מחייכים אותי תמיד, גורמים לסערה, לתשוקה, לאהבה. על השיר הזה אני מדלגת)

 

[osn]

אני חושבת

שיש הרבה בלחן, שמאגד את כל המילים הקשות האלה ליצירה מושלמת כמעט, ויש את היכולת של ערן צור לפגוע בדיוק בנקודות הנכונות בכל מילה.השיר הזה יכול להזכיר את הנקודות הכי קשות ו"להכריח" אותך להתמודד עימן. אמנם שיר קשה, אבל הביצוע פשוט מאלף. עובדה שיצרו לזה קליפ, כלומר הוא כן היה פופולארי במידה מסויימת.... גם המילים הפואטיות שבאות מעולם הספרות מייצרות איזו אוירה יחודית, לא סתם השיר הזה מושפע מסיפור התאבדותה של וירג'יניה וולף. מה שכן, לא הייתי ממליצה לאנשים בעלי נטיות התאבדותיות להקשיב לשיר הזה באופן אובססיבי מדי.... לאנשים אחרים, השיר הזה יכול להרים אותם לדעתי בדיוק בגלל התוכן שלו, כי הוא מדבר על התחתית של התחתית, בעוד המאזין עדיין יכול להתמודד עם השאיפות שלו.

 

[כמה שיותר המקורית]

אני לא מתווכחת עם העובדה שהיצירה מיוחדת,

שהשיר כתוב טוב וכרגיל, משתלב עם הלחן של מסנר בסינרגיה (בעברית אגב: אגבור) מופלאה. שיר מצויין. אני רק לא מבינה למה שרים אותו בהתלהבות.

 

[worrywort]

אם שירים עצובים לא היו פופולרים

לא היה רדיוהד. אנשים אוהבים את העצב. יש בו משהו מושך. אני אישית לעולם לא אבין אנשים שלא מסוגלים להתחבר לשירים עצובים ואומרים שזה "מדכא מדי" או משהו כזה. אולי זה אנשים שהחיים שלהם מושלמים מדי, אני לא יודע להסביר.

 

[כמה שיותר המקורית]

צודק,

כנראה לא הסברתי את עצמי טוב. ברור לי שאנשים (במיוחד הצעירים) אוהבים את העצב. נמשכים אליו. אני פשוט לא מתחברת לעובדה שהם שרים את השיר הזה עם חיוך, שהם שמחים לשיר אותו שהם צועקים אותו כמו כל שיר אהבה אחר. אני מצטמררת לחשוב על ערן כותב מילים כאלה זה לא עושה לי טוב. לא מתלהבת לשיר אותו ולחשוב עליו שם אבן בכיס. רוב השירים שלו עצובים, כואבים, אני אוהבת את כולם. אבל השיר הזה, איך אתם שרים אותו בכזו שמחה? ושוב, יש אנשים שאוהבים רק שיר אחד של ערן- וזה הוא. לי זה קשה. (לחשוב על ערן, ברגעים של כמעט. והרי זה הוא שמחייך אותי, בזכותו אני אישה ומה הייתי בלעדיו?) ואולי זה עניין של גיל (אני מבוגרת מכם) אולי אופי (אני יודעת להתחבר לטוב שבחיים, וקל מאד לחייך אותי) אולי כי אני מתחברת למילים. תודה על התגובה, כי קיבלתי תשובה, הבנתי למרות שאני לא אחייך כשהוא ישיר את השיר הזה. חג שמח

 

[bleeding guitar]

השמחה היא דבר מוזר ../images/Emo168.gif

לא אחת תהיתי בהופעות (לאוו דווקא של ערן) איך השיר הזה שמדבר על עצב ונושאים כואבים האנשים קופצים ומשתוללים אבל ככה זה אישית אני אוהבת שירים עצובים אבל לא משתוללת וקופצת כשיש מילים שלא גורמים לשמחה. ספציפית השיר ערב ב' כסלו מקסים בעיני, אני חושבת שהרבה אנשים מזדהים עם השורה של יום אסוני הוא יום ששוני, אפילו שזה דווקא השורה שערן לא כתב. לא זוכרת קפיצות היסטריות במיוחד בהופעות בשיר הזה, בד"כ השיר מבוצע בשלב השקט יותר הערב ומקבל את הכבוד הראוי לו ועם הלה לה לה לה