שתי שאלות בבקשה....

שתי שאלות בבקשה....

מעיין בת שנתיים וארבע התחילה להרביץ לי, היא לא מרביצה לאף אחד אחר - רק לי, ולא עוזר כמה שאני אומרת לה - לא מרביצים - היא בשלב, אם היא לא מרביצה לי - היא דוחפת אותי. מה לעשות???? בכל פעם שמעיין לא מקבלת את מה שהיא רוצה ורוצה לעשות סצנה היא פשוט מתחילה לבכות ואומרת שהיא רוצה למיטה לישון, אם אנחנו מחוץ לבית, היא אומרת שהיא רוצה הביתה לישון. גם אם 3 דקות לפני כן רק התעוררה. כמבון שהיא נרגעת אחרי כמה דקות ולא הולכת לישון אבל לפעמים אני ממש צריכה ללכת איתה למיטה לשכב איתה שם איזה דקה - שתיים שתרגע ואז היא קמה. אני יודעת ששינה היא סוג של בריחה מהמציאות ולכן אני דואגת, השאלה אם אני סתם "מלבישה" עליה איזו בעיה פסיכולוגית וזה רק שלב התפתחותי ונורמלי (ואני מקוה שכן) או שבאמת יש כאן משהו חריג שכדאי אולי ללכת להתיעץ עם מישהו. תודה לכן,
יעל
 

לאה_מ

New member
להמשיך במה שאת עושה -

לומר בתקיפות שלא מרביצים. אפילו להחזיק לה את היד ולא לתת לה להכות אותך. אם את מרגישה שהיא כועסת או מתוסכלת, את יכולה להביע אמפתיה לרגשות שלה אבל עדיין, כמובן, לא לאפשר לה להרביץ. זה יעבור. אם זה מנחם אותך, אני מאמינה שהסיבה שהיא מרביצה רק לך היא, שהיא יודעת שאת אוהבת אותה, ותמשיכי לאהוב אותה גם אם היא תרביץ לך. לגבי השאלה השניה שלך - בכלל לא נשמע לי בעיה - נשמע לי שהיא יודעת שהמיטה והמנוחה יעזרו לה להרגע. לא משנה אם היא קוראת לזה לישון. הרי היא לא באמת הולכת לישון. אגב, אורי כשהוא כועס ובוכה, הרבה פעמים אומר שהוא חולה. אני חושבת שנפלא שהיא מכירה את השיטה שיכולה להרגיע אותה, ונפלא שזה אפשרי בזמן כל כך קצר.
 
פשיו... תודה, הוקל לי קצת...

אני באמת תופסת לה את הידיים כשאני ממש מתרגזת על ההרבצות, ואם היא עדיין ממשיכה אני אומרת לה לא להיות לידי כי לא נעים לי להיות כך איתה (אני רק מקוה שזה לא יותר מדי)
 
למעלה