Clockwork Peach
New member
שתי קטנות
שתי ארוחות קטנות וחביבות ביותר בשבועות האחרונים, שאין לי כוח להקדיש להן שני שרשורים שלמים.
"טשרניחובסקי 6"/"אדגה"- באמת, תעלומה. חיפושים מאסיביים באתרים שונים, כמו גם התעמתות עם חבר שלי, שמקום העבודה הזמני שלו נמצא ממש בניין ממול, העלו סרק בנסיון להבין מה לעזאזל שם המקום. כל שידוע לי עובדתית הוא שמיקומו בטשרניחובסקי 5, ושהוא מלא חן וקסם משפחתי, ומזכיר לאמי הפרנקופילית את פריז הדמיונית של החלומות, או לחילופין- של האייטיז.
שתינו נקלענו למקום באחד הימים היותר גשומים, אפורים, ו'אחרי-ביקור-באיכילוב' של שבוע שעבר (או כפי שהפסיכולוג המתחשב שלי קורא לזה: "הו, יום נפלא לקפץ בשלוליות!"), ושמחנו לגלות מהר מאוד שהגענו למקום הנכון. כלומר, טוב מאוד שלא נכנעתי לתחינותיה של אמי הקפואה לעצור בכל כוך מקרי המציע: "היי, יש כאן טוסט נקניק! ואפילו..אעע...טוטו-גול!"...
ראשית, המקום מקסים בהחלט. שולחנות ספורים המונחים בדיוק נאה של סמיכות ומרחק זה מזה; גופי תאורה ייחודיים; חלונות מעוטרים יפים; שלל בקבוקי יין המוצגים לראווה (לבעלי המקום חנות יין סמוכה, מתברר, המייבאת יינות שונים, בעיקר מפורטוגל. או, כך לפחות הבנתי); ובעיקר מלצרית/בעלת-מקום צעירה וחיננית באופן בלתי סביר השולטת במרחב כולו, ומשכילה לנהל שיחות חולין ארוכות להפליא עם שולחן של תיירים ידידותיים, לנופף מרחוק למכר העובר ברחוב, לצחקק מעדנות עם שולחן קומוניקטיבי-אך-למשעי, ובעיקר לא להתעצבן מ-5 קעצ'קס מבוגרות המכריזות שהן 'מה-זה-רעבות', מכות במזלגות על השולחן בהרמוניה אטונאלית: "אי-פה ה-או-כל", ולבסוף חולקות 2 מרקי אפונים ותוהות היכן החשבון. בקיצור, תודעת שירות ואינטליגנציה חברתית מופלאה, מופרכת, ומבורכת בכל קנה מידה.
הזמנת היין התרחשה כבר במעמד הכניסה, כשאמא הודיעה זאת טקסית למלצר-רפאים-דמיוני, וצרפתי כמדומני ("חייבים להזמין במקום כזה יין אדום. אני אזמין כוס יין אדום!"), ואני השלמתי פערים עם המלצרית-בעלים ("כנראה שנזמין יין אדום, יש תפריט יינות?"), ושאר המנות הוזמנו כדלהלן:
- לחם שיפון ודגנים - חמאת לימון כבוש וזעתר, שמן זית ועגבניה - המחיר מצויין בתפריט כ-14 שקלים, אך הוגש, לדברי המלצרית/בעלים, "על חשבוננו". לחם טוב, ממרחים מצויינים (על אף שהחמאה הייתה מעט קשה מדי), ורי-פיל זריז ברגע שביקשנו.
- מרק היום - מנה מהעסקית, במחיר המנה העיקרית. הוצעו מרק עדשים וארטישוק ירושלמי ומרק אפונה ובייקון (אאל"ט). הראשון נבחר בזמן שהלכתי לשטוף ידיים, ומדובר במחדל חמור שלא יישכח בקרוב. מרק העדשים היה חביב, אך בפירוש לא מתובל מספיק, וצוות חיסול ממוקד של אמא, חבר שלי (בהופעת אורח זמנית ורבת חן, שעשוע, וז'קט זמש) ואני, לא הצליח לסיים אותו. נחמד, אך איפה זה ואיפה בייקון?...
- רביולי במילוי תרד וגבינות בשמנת פרמג'ן ומרווה (38 ש"ח) - מנה ראשונה שהזמין החבר, ואכל בשקיקה. המנה הוגדרה מלכתחילה כקטנה למדי ובפירוש לא משביעה, ואכן הייתה כך והתאימה בדיוק לצורך הספציפי של הסועד. ממה שהצלחתי לטעום מהרוטב- היה טעים!
- קלמרי צרוב - קרם חצילים ויוגורט, עגבניות שרי (48 ש"ח) - מנה ראשונה שהזמנתי כמנה עיקרית. בדיוק כמו שנשמע- מנה טעימה אבל לא מרגשת מדי. הייתי שמחה להרחיב, אבל זה היה מסתכם בחזרה רפטטיבית על הגדרת המנה. טעים ודי משעמם.
- תבשיל דייגים פורטוגלי - פילה דג קוד , סופריטו תפוח אדמה בעגבניות ,בצל וכוזברה (88 ש"ח) - המנה העיקרית של אמא, שכוללת במחירה גם את המרק. מנה מרובת טעמים, גסה פחות משניתן היה לצפות, וטעימה. אני אישית פחות מתחברת למנעד הטעמים - רוטב עגבניות-כוסברה-תפו"א - בשילוב עם דגים, אבל את הטעימה שקיבלתי סיימתי בשמחה. אמא נהנתה מאוד-מאוד.
הארוחה סוכמה ב-2 קפה הפוך מוצלח,
ויחד עם 2 כוסות יין פורטוגלי בכ37 שקלים (יין זמני שהחליף יין קבוע אחר) עלתה כ-280 ש"ח?....
בסה"כ הייתה זו ארוחה מוצלחת מאוד, באווירה נעימה, שלפחות אצל אמא שלי יצרה צורך לחזור שוב ושוב-
ולראייה, מאז הארוחה המדוברת (כזכור, עבר שבוע) היא ביקרה שם כבר פעמיים, וממשיכה לנסות לשכנע חברות שונות להצטרף אליה לכוס יין ולחם ופיסה של פריז.
הלוא רק על זה אני מסירה את הברט בפני הבעלים (לעזאזל, הם בכלל רצו מקום פורטוגלי!)...
שתי ארוחות קטנות וחביבות ביותר בשבועות האחרונים, שאין לי כוח להקדיש להן שני שרשורים שלמים.
"טשרניחובסקי 6"/"אדגה"- באמת, תעלומה. חיפושים מאסיביים באתרים שונים, כמו גם התעמתות עם חבר שלי, שמקום העבודה הזמני שלו נמצא ממש בניין ממול, העלו סרק בנסיון להבין מה לעזאזל שם המקום. כל שידוע לי עובדתית הוא שמיקומו בטשרניחובסקי 5, ושהוא מלא חן וקסם משפחתי, ומזכיר לאמי הפרנקופילית את פריז הדמיונית של החלומות, או לחילופין- של האייטיז.
שתינו נקלענו למקום באחד הימים היותר גשומים, אפורים, ו'אחרי-ביקור-באיכילוב' של שבוע שעבר (או כפי שהפסיכולוג המתחשב שלי קורא לזה: "הו, יום נפלא לקפץ בשלוליות!"), ושמחנו לגלות מהר מאוד שהגענו למקום הנכון. כלומר, טוב מאוד שלא נכנעתי לתחינותיה של אמי הקפואה לעצור בכל כוך מקרי המציע: "היי, יש כאן טוסט נקניק! ואפילו..אעע...טוטו-גול!"...
ראשית, המקום מקסים בהחלט. שולחנות ספורים המונחים בדיוק נאה של סמיכות ומרחק זה מזה; גופי תאורה ייחודיים; חלונות מעוטרים יפים; שלל בקבוקי יין המוצגים לראווה (לבעלי המקום חנות יין סמוכה, מתברר, המייבאת יינות שונים, בעיקר מפורטוגל. או, כך לפחות הבנתי); ובעיקר מלצרית/בעלת-מקום צעירה וחיננית באופן בלתי סביר השולטת במרחב כולו, ומשכילה לנהל שיחות חולין ארוכות להפליא עם שולחן של תיירים ידידותיים, לנופף מרחוק למכר העובר ברחוב, לצחקק מעדנות עם שולחן קומוניקטיבי-אך-למשעי, ובעיקר לא להתעצבן מ-5 קעצ'קס מבוגרות המכריזות שהן 'מה-זה-רעבות', מכות במזלגות על השולחן בהרמוניה אטונאלית: "אי-פה ה-או-כל", ולבסוף חולקות 2 מרקי אפונים ותוהות היכן החשבון. בקיצור, תודעת שירות ואינטליגנציה חברתית מופלאה, מופרכת, ומבורכת בכל קנה מידה.
הזמנת היין התרחשה כבר במעמד הכניסה, כשאמא הודיעה זאת טקסית למלצר-רפאים-דמיוני, וצרפתי כמדומני ("חייבים להזמין במקום כזה יין אדום. אני אזמין כוס יין אדום!"), ואני השלמתי פערים עם המלצרית-בעלים ("כנראה שנזמין יין אדום, יש תפריט יינות?"), ושאר המנות הוזמנו כדלהלן:
- לחם שיפון ודגנים - חמאת לימון כבוש וזעתר, שמן זית ועגבניה - המחיר מצויין בתפריט כ-14 שקלים, אך הוגש, לדברי המלצרית/בעלים, "על חשבוננו". לחם טוב, ממרחים מצויינים (על אף שהחמאה הייתה מעט קשה מדי), ורי-פיל זריז ברגע שביקשנו.
- מרק היום - מנה מהעסקית, במחיר המנה העיקרית. הוצעו מרק עדשים וארטישוק ירושלמי ומרק אפונה ובייקון (אאל"ט). הראשון נבחר בזמן שהלכתי לשטוף ידיים, ומדובר במחדל חמור שלא יישכח בקרוב. מרק העדשים היה חביב, אך בפירוש לא מתובל מספיק, וצוות חיסול ממוקד של אמא, חבר שלי (בהופעת אורח זמנית ורבת חן, שעשוע, וז'קט זמש) ואני, לא הצליח לסיים אותו. נחמד, אך איפה זה ואיפה בייקון?...
- רביולי במילוי תרד וגבינות בשמנת פרמג'ן ומרווה (38 ש"ח) - מנה ראשונה שהזמין החבר, ואכל בשקיקה. המנה הוגדרה מלכתחילה כקטנה למדי ובפירוש לא משביעה, ואכן הייתה כך והתאימה בדיוק לצורך הספציפי של הסועד. ממה שהצלחתי לטעום מהרוטב- היה טעים!
- קלמרי צרוב - קרם חצילים ויוגורט, עגבניות שרי (48 ש"ח) - מנה ראשונה שהזמנתי כמנה עיקרית. בדיוק כמו שנשמע- מנה טעימה אבל לא מרגשת מדי. הייתי שמחה להרחיב, אבל זה היה מסתכם בחזרה רפטטיבית על הגדרת המנה. טעים ודי משעמם.
- תבשיל דייגים פורטוגלי - פילה דג קוד , סופריטו תפוח אדמה בעגבניות ,בצל וכוזברה (88 ש"ח) - המנה העיקרית של אמא, שכוללת במחירה גם את המרק. מנה מרובת טעמים, גסה פחות משניתן היה לצפות, וטעימה. אני אישית פחות מתחברת למנעד הטעמים - רוטב עגבניות-כוסברה-תפו"א - בשילוב עם דגים, אבל את הטעימה שקיבלתי סיימתי בשמחה. אמא נהנתה מאוד-מאוד.
הארוחה סוכמה ב-2 קפה הפוך מוצלח,
ויחד עם 2 כוסות יין פורטוגלי בכ37 שקלים (יין זמני שהחליף יין קבוע אחר) עלתה כ-280 ש"ח?....
בסה"כ הייתה זו ארוחה מוצלחת מאוד, באווירה נעימה, שלפחות אצל אמא שלי יצרה צורך לחזור שוב ושוב-
ולראייה, מאז הארוחה המדוברת (כזכור, עבר שבוע) היא ביקרה שם כבר פעמיים, וממשיכה לנסות לשכנע חברות שונות להצטרף אליה לכוס יין ולחם ופיסה של פריז.
הלוא רק על זה אני מסירה את הברט בפני הבעלים (לעזאזל, הם בכלל רצו מקום פורטוגלי!)...
