שתי זוטות.

שתי זוטות.

מוצאי ‏שבת 04 מרץ 2006 ‏ד' אדר תשס"ו שבוע טוב הידעתם מה המוצר שהחודש עלה ב 25%... ובשקט... לא מוצר יבוא, העובדים באותו ענף לא קבלו תוספת שכר... לא "בעל הון" פרטי. תעריפי משלוח מכתב בארץ! מ 1.2 ש.ח. ל 1.5.. גם עלות משלוח מכתב רשום עלה במעל ל 25%. למה? ולמה הציבור שותק? בשבוע שעבר החמאתי לגב' צ. לבני שרת החוץ שלנו.... (אני עדיין חושב, שהיא אחת הנשים המוצלחות וההגונות, שיש לנו בפוליטיקה הישראלית וארשה לעצמי לנבא, כי אם לא תחליק, היא תשים בצל את ראש הממשלה המנוחה גולדה מאיר!) אבל... השבוע פורסם ראיון עם הגב' לבני, בעיתון ידיעות אחרונות... תוכנו מלמד שלא טעיתי בהערכתי אותה.. מחמם את הלב... אבל, משפט אחד שצוטט מפיה, הדהים וצער אותי. המשפט הוא: על שאלה בקשר בעלה נפתלי, השיבה: "בן זוגי החליט להיות אדם פרטי...". והוסיפה בחיוך: "כשאני מתרסקת לרסיסים, נפתלי תמיד יהיה שם להרכיב אותי מחדש". (מותר לחשוב כך, אולי מותר לאמר זאת לחברים, אבל לאמר זאת בפרהסיה לעיתונות!). נכון, אסור לסמוך \אפשר על העיתונאים, אבל הכתבה כה אוהדת שקשה להאמין שדווקא משפט זה הוצא מהקשרו. גב' לבני, יפה שאת אנושית... אבל מתפרקת? ועוד לרסיסים? ותפקידו של נפתלי, הוא להרכיב אותך מחדש? חסרות תשובות: הוא תמיד לצדי... ללא תמיכתו... הוא אבא נהדר... השמיים הם הגבול... מדוע אני מצטט קטע זה? מאחר ואני מצפה (אסור לצפות) ליותר מהאנשים האמורים להנהיג את המדינה והקובעים את גורלנו! לא חוזר בי ממה שאמרתי, הלוואי והיו עוד רבים\ות ברמתה של הגב' צ. לבני.... אבל חכמים היזהרו בדבריכם...
 

גל ים..

New member
להתפרק לרסיסים משמעויות רבות לכך..

לפעמים כשאנחנו מפרקים משהו עד היסוד ומרכיבים אותו מחדש,לפעמים תוכל למצוא שבכלל הרכבת משהו חדש ולא תמיד את הישן והמוכר ובעיקר אנשים. כי אנשים אחרי שברון לב לא יהיו כאותו האדם שהיו לפני,גם אם הם יתפרקו לרסיסים ובעזרת חברים יחזרו שוב לחייך לצחוק לדבר אחרת ולחשוב אחרת. כי כל דבר שקורה לו לבן אדם יש השפעה מאוד גדולה וגם כלי חרסינה המשובח ביותר שנפל ונשבר והצלחת לחבר אותו כמעט לאחד לאחד,תמיד יהיה את הכמעט מושלם. ואתה תסתכל על המוצר אחרת. זה לא בושה להגיד שאתה מתפרק,זה לא בושה לבכות,זה לא בושה לבקש עזרה ותמיכה. להפך זה מראה על אנושיות גדולה מאוד וגבוהה מאוד. כפי שאמרתי הרבה מאוד פעמים על ציפי ליבני שהיא לא משופשפת מספיק בפוליטיקה,היא לא מספיק יודעת מה מותר להגיד ומה אסור להגיד. אך היא הדבר האמיתי שאנחנו כעם כל כך זקוקים לו. נמאס לנו מכל האנשים הצבועים המרושעים ומכל היחצנ'ים שאומרים להם מה להגיד ואיך להתאפר ומה ללבוש. אנחנו זקוקים לאנשים אמיתיים מהרחוב,שמתפרקים בדיוק כמונו,שנשברים ונסדקים בדיוק כמונו. שצוחקים ובוכים בדיוק כמונו כשכואב ועצוב ושמח. נמאס לנו לראות את הבובות בכנסת שמשדרים תמיד פאסון ומתרחקים מהמצלמות כדי לבכות בשקט. אנחנו רוצים אנשים עם לב ונשמה. ולכן מה שיש לציפי הלוואי ולא ישתנה לעולם,ולוואי ויהיו לנו עוד רבים כמותה. שבוע טוב ומבורך אריה..
 
למעלה