little simba
New member
שתי בעיות
1. יש ילד שהגיע לכיתה שלי בתחילת השנה (אני בת 14), וחלק מהילדים מכירים אותו ותמיד היו יורדים עליו. אני לא כל כך הכרתי אותו ויצא שקצת התיידדנו כי הוא גם איתי בחוג. הוא לא היה נראה לי נוראי כל כך, יורדים עליו שהוא מעצבן ו"חופר", אבל לדעתי הוא נחמד ויצא שהסתובבנו לפעמים. מתישהו הגעתי למסקנה שאם כל כך הרבה ילדים, אפילו הילדים שהם קרובים אליי ותמיד הסתכלתי עליהם ככאלה שלא שופטים ולא יורדים בצורה מגעילה על אף אחד, גם הם צועקים עליו שהוא מעצבן אותם ומתערב בכל מיני דברים זה כנראה נכון אבל כל עוד לא ראיתי את זה לא התייחסתי. עבר קצת זמן, והנה הגיע הרגע הזה שגם אותי הוא התחיל לעצבן, הוא באמת נדחף לפעמים (אין לו כל כך חברים למרות שיש לו חברה), הוא חוזר על דברים הרבה פעמים (אמא שלי אמרה שאולי זה מחוסר ביטחון) והוא פשוט שואל הרבה שאלות. יש לו גם קצת התנהגות "הומואית" כזאת לפעמים וזה מפריע לי (לא שאני נגד הומואים, אלא ההתנהגות הזאת מעצבנת ומגעילה...), נהייתי פחות סבלנית אליו והוא אמר לי שהוא שם לב לזה ואמרתי לו שזה "סתם". באתי להתייעץ איתכם, מה לעשות? חשבתי לדבר איתו, להגיד לו את זה בצורה הכי עדינה שאני יכולה כי אני יודעת שזה פוגע... אני לא רוצה שהחברה תשפיע עליו להשתנות, כשאני רואה כמה יורדים עליו אני מרחמת עליו כי זה פשוט כל כך מגעיל מה שעושים לו ולאף אחד לא אכפת.. (מחנכת וכו'...). חבל לי לפגוע בו, הוא תמיד נותן לי להרגיש טוב עם עצמי, הוא לפעמים אומר לי איזו כוסית ויפה אני ודברים כאלה (בלי להשתחצן כמובן) והוא אף פעם לא פוגע בי רק מחמאות (ומי לא אוהב לקבל?) מה שגם מפריע לי זה שהוא רואה כמה צועקים עליו שהוא מעצבן ולא עושה עם זה כלום.. כלומר הוא אף פעם לא שאל את עצמו אולי זה באמת נכון..? 2. יש עוד ילד מהכיתה שלי שהכרתי בתחילת השנה, הוא מהילדים האלה שיכולים ללכת מכות לפעמים ולהיות אלימים, יש לו סגנון התנהגות כזה שנראה כאילו הוא ילד לא חכם כזה ו"מתקשה" אבל די התיידדתי איתו וראיתי שהוא דווקא ילד מאוד חכם (אני נחשבת לחכמה כזאת בלימודים ולפעמים אנחנו עושים עבודות כיתה ביחד ונראה שהוא טוב יותר ממני). כשראיתי את זה שמחתי כי הוא יכול להראות ערס אבל הוא לא הוא מאוד נחמד ואפשר להגיד "ג'נטלמן" כזה חח, הוא תמיד אומר שהוא לא אוהב להעתיק שיעורים ובקיצור מכל מה שגיליתי עליו ממש שמחתי והתחלתי לחבב אותו... הוא ילד שנראה מאוד טוב בגוף בפנים יש לו ביטחון אבל לא ענקי, הוא לא מקובל, יחסית שקט אבל יש לו חיוך מקסים... ונראה לי שהתחלתי לאהוב אותו. לפני כמה זמן ידיד שלי שאל אותו את מי הוא אוהב והוא אמר שהוא אהב פעם מישהי (שזה שאני אוהבת סיפר לי עליה שהם היו חברים – החברה היחידה שלו, והיא חברה היום של זה שכתבתי עליו בסעיף הראשון) אבל עכשיו הוא לא אוהב אף אחת. אני חושבת שאחרי זה הוא התחיל קצת להתבייש ממני, אולי הוא חשב שאני אוהבת אותו וששלחתי את ידיד שלי לשאול אותו... אבל כל פעם שהוא נגיד הולך למורה ואני יושבת קרוב הוא מסתכל עליי וישר מחייך את החיוך היפה הזה שלו חח.... אני לא יודעת אם הוא אוהב אותי יכול להיות שבגלל שהוא יודע שאני וידיד שלי ששאל אותו קרובים והוא פחד לספר לו אז הוא שיקר, או שזאת האמת והוא לא אוהב אותי... האמת שאני לא בטוחה בכלל שאני אוהבת אותו, כי תמיד כשאני רואה אותו אני חושבת "איזה מהמם הוא" אבל לא תמיד יש לי פרפרים, כמעט אף פעם... אין לי ביטחון כזה גבוה ואני מפחדת להגיד לו משהו או שזה לא נכון ואני אתחרט או שהוא ידחה אותי שזאת ההרגשה שלי של מה שיקרה... ואני בלי להשוויץ ילדה שתמיד אומרים לי שאני מאוד יפה ויש לי אופי טוב וכו' ואם הוא היה רוצה איתי משהו בטוח הייתי מסכימה (תמיד אני מדמיינת אותנו ובסיטואציות כאלה ובגלל זה אני מבולבלת אם אני אוהבת אותו...) אז מה אתם אומרים..? אולי גם הוא מתבייש כי הוא די ביישן בסך הכל, ואין לו הרבה ניסיון..? תודה רבה וסליחה על האורך :]
1. יש ילד שהגיע לכיתה שלי בתחילת השנה (אני בת 14), וחלק מהילדים מכירים אותו ותמיד היו יורדים עליו. אני לא כל כך הכרתי אותו ויצא שקצת התיידדנו כי הוא גם איתי בחוג. הוא לא היה נראה לי נוראי כל כך, יורדים עליו שהוא מעצבן ו"חופר", אבל לדעתי הוא נחמד ויצא שהסתובבנו לפעמים. מתישהו הגעתי למסקנה שאם כל כך הרבה ילדים, אפילו הילדים שהם קרובים אליי ותמיד הסתכלתי עליהם ככאלה שלא שופטים ולא יורדים בצורה מגעילה על אף אחד, גם הם צועקים עליו שהוא מעצבן אותם ומתערב בכל מיני דברים זה כנראה נכון אבל כל עוד לא ראיתי את זה לא התייחסתי. עבר קצת זמן, והנה הגיע הרגע הזה שגם אותי הוא התחיל לעצבן, הוא באמת נדחף לפעמים (אין לו כל כך חברים למרות שיש לו חברה), הוא חוזר על דברים הרבה פעמים (אמא שלי אמרה שאולי זה מחוסר ביטחון) והוא פשוט שואל הרבה שאלות. יש לו גם קצת התנהגות "הומואית" כזאת לפעמים וזה מפריע לי (לא שאני נגד הומואים, אלא ההתנהגות הזאת מעצבנת ומגעילה...), נהייתי פחות סבלנית אליו והוא אמר לי שהוא שם לב לזה ואמרתי לו שזה "סתם". באתי להתייעץ איתכם, מה לעשות? חשבתי לדבר איתו, להגיד לו את זה בצורה הכי עדינה שאני יכולה כי אני יודעת שזה פוגע... אני לא רוצה שהחברה תשפיע עליו להשתנות, כשאני רואה כמה יורדים עליו אני מרחמת עליו כי זה פשוט כל כך מגעיל מה שעושים לו ולאף אחד לא אכפת.. (מחנכת וכו'...). חבל לי לפגוע בו, הוא תמיד נותן לי להרגיש טוב עם עצמי, הוא לפעמים אומר לי איזו כוסית ויפה אני ודברים כאלה (בלי להשתחצן כמובן) והוא אף פעם לא פוגע בי רק מחמאות (ומי לא אוהב לקבל?) מה שגם מפריע לי זה שהוא רואה כמה צועקים עליו שהוא מעצבן ולא עושה עם זה כלום.. כלומר הוא אף פעם לא שאל את עצמו אולי זה באמת נכון..? 2. יש עוד ילד מהכיתה שלי שהכרתי בתחילת השנה, הוא מהילדים האלה שיכולים ללכת מכות לפעמים ולהיות אלימים, יש לו סגנון התנהגות כזה שנראה כאילו הוא ילד לא חכם כזה ו"מתקשה" אבל די התיידדתי איתו וראיתי שהוא דווקא ילד מאוד חכם (אני נחשבת לחכמה כזאת בלימודים ולפעמים אנחנו עושים עבודות כיתה ביחד ונראה שהוא טוב יותר ממני). כשראיתי את זה שמחתי כי הוא יכול להראות ערס אבל הוא לא הוא מאוד נחמד ואפשר להגיד "ג'נטלמן" כזה חח, הוא תמיד אומר שהוא לא אוהב להעתיק שיעורים ובקיצור מכל מה שגיליתי עליו ממש שמחתי והתחלתי לחבב אותו... הוא ילד שנראה מאוד טוב בגוף בפנים יש לו ביטחון אבל לא ענקי, הוא לא מקובל, יחסית שקט אבל יש לו חיוך מקסים... ונראה לי שהתחלתי לאהוב אותו. לפני כמה זמן ידיד שלי שאל אותו את מי הוא אוהב והוא אמר שהוא אהב פעם מישהי (שזה שאני אוהבת סיפר לי עליה שהם היו חברים – החברה היחידה שלו, והיא חברה היום של זה שכתבתי עליו בסעיף הראשון) אבל עכשיו הוא לא אוהב אף אחת. אני חושבת שאחרי זה הוא התחיל קצת להתבייש ממני, אולי הוא חשב שאני אוהבת אותו וששלחתי את ידיד שלי לשאול אותו... אבל כל פעם שהוא נגיד הולך למורה ואני יושבת קרוב הוא מסתכל עליי וישר מחייך את החיוך היפה הזה שלו חח.... אני לא יודעת אם הוא אוהב אותי יכול להיות שבגלל שהוא יודע שאני וידיד שלי ששאל אותו קרובים והוא פחד לספר לו אז הוא שיקר, או שזאת האמת והוא לא אוהב אותי... האמת שאני לא בטוחה בכלל שאני אוהבת אותו, כי תמיד כשאני רואה אותו אני חושבת "איזה מהמם הוא" אבל לא תמיד יש לי פרפרים, כמעט אף פעם... אין לי ביטחון כזה גבוה ואני מפחדת להגיד לו משהו או שזה לא נכון ואני אתחרט או שהוא ידחה אותי שזאת ההרגשה שלי של מה שיקרה... ואני בלי להשוויץ ילדה שתמיד אומרים לי שאני מאוד יפה ויש לי אופי טוב וכו' ואם הוא היה רוצה איתי משהו בטוח הייתי מסכימה (תמיד אני מדמיינת אותנו ובסיטואציות כאלה ובגלל זה אני מבולבלת אם אני אוהבת אותו...) אז מה אתם אומרים..? אולי גם הוא מתבייש כי הוא די ביישן בסך הכל, ואין לו הרבה ניסיון..? תודה רבה וסליחה על האורך :]
