טוב..
לשאלה הצינית: זו המצאה של עולים חדשים. טעיוות קורות לכל אחד. לגבי הטעמים: האמת, שגם הטעמים שבמקום שאני אציין נתונים במחלוקת בין התנ"כים השונים, אך הטעמים של הרד"ק זהים לטעמים בתנ"ך של רב ברויאר, ועל כן נראה שאפשר לסמוך על אמינותם. ויקרא כג יז: "...שתים שני עשרונים...". הטעם במילה 'שתים' הוא יתיב. הטעם הזה מקביל לטעם פשטא (שכמצויין מופיע במילה זו בתנ"ך קורן). ההבדל בשימוש הוא בהברות של המילה. כשלמילה ישנה יותר מהברה אחת, אז היא מקבלת פשטא. אך, כשיש למילה רק הברה אחת, אז היא מקבלת יתיב. לכן, היתיב יבוא בדרך כלל במילים כגון: את, כי, על וכד'. אמנם, שווא נע בדרך כלל לא נחשב הברה, אך לעניין זה בטעמי המקרא, הוא כן נחשב הברה (או לא). לסיכום: כיוון שהטעם במילה 'שתים' הוא יתיב, חייב להיות שלמילה ישנה הברה אחת בלבד (בהתחשב גם בשוואים). מקווה שהענין ברור.
