שתיים עם לב אחד

Mאיה

New member
שתיים עם לב אחד

הן היו שתיים. שתי חברות שגדלו יחדיו, הן אפילו נולדו בהפרש של שעות ספורות, באותו בית חולים. כאילו הגורל חיבר אותן אחת לשניה. את האושר להורים הן נתנו באותו זמן. את הילדות שלהן הן עברו יחדיו. את שולחן הלימודים בבית ספר העממי הן חלקו יחדיו, את השעות שאחרי הלימודים הן בילו כל פעם בביתה של השניה, כאשר התחושה שעברה בהן היא, שאומנם אלו שני בתים, אבל בעצם זה היה בית אחד ענק. הן סיימו את העממי עם פניהם לחטיבה, ואז לתיכון. לא, הן לא נפרדו מעולם ואף אחד לא יפריד בינהן. הן היו החברות הכי טובות ואת זה כולם ידעו. אפילו נאמר להן לא פעם שהן דומות, כנראה שעם הזמן תווי הפנים נראים דומים, או שמא זו התסרוקת שנראתה אותו הדבר, או החיוך שהיה דומה אצל שתיהן...לך תדע. היו להן שתי לבבות ואהבה אחת. גדולה כזאת, אהבה אחת לשניה!. אהבה שאף אחד ואף גורם לא יוכל לה. המילה קנאה לא הייתה קיימת, שתיהן היו מוצלחות, שתיהן היו יפות ומחוזרות. שתיהן היו מקסימות. שתי כוכבים נדירים. הן היו אחת של השניה וזהרו אחת בזכות השניה. את הצבא הן התחילו יחדיו, באותו יום התגייסו. את הטירונות עשו באותה מחלקה ולא היו מאושרות מהן. ואז היה עליהן להתפצל. האחת למודיעין השניה למשטרה צבאית. זו הייתה להן הפרידה הראשונה והיא הייתה קשה מנשוא. הן התייפחו אחת על שכמה של חברתה. הן לא האמינו ולא חלמו על הרגע הזה. הן היו בטוחות שלנצח יהיו ביחד, אפילו דמיינו לעצמן איך הן יתחתנו בחתונה משותפת, יגורו זו לצד זו כשרק קיר קטן מפריד בינהן,אפילו גיחכו לעצמן על מנהרה קטנה ונסתרת בין שני הבתים. מנהרה שאף אחד לא יידע על קיומה, שתהיה שייכת לשתיהן בלבד.אם לא מנהרה לפחות איזו דלת... ועתה הן צריכות להפרד, כל אחת לדרכה. התחושה היא שעולמן חרב עליהן. איך? איך העזו להפריד בינן, אפילו בחורים לא הצליחו לעשות זאת. האהבה שבינהן הייתה כל כך עצומה שלא היה מקום להכניס חייץ באמצע, לא היה דרך להרוס, לא היה מקום לחדור. הרגע הזה נראה כאין סופי. הדמעות לא מפסיקות לזלוג, החרדה מהפרידה...האי-אמון שמישהו יכל לאהבה הזאת. שמישהו או משהו הצליח להפרידן. הבטחון שהן תהיינה ביחד לנצח, התערער. והן נפרדו...אלומות, מזועזעות, כואבות...ובוכות. בתקופה הבאה הן לא הפסיקו לכתוב מכתבים אחת לשניה, לדבר בטלפון ללא סוף...לבכות את הפרידה. הן חשו שכאילו מת בהן משהו, נלקח מהן החצי השני..ועם זאת, לא הרפו האחת מהשניה. את היציאות מהצבא בילו בבית. האחת אצל השניה. לצאת לבלות לא יצאו, רק הסתגרו בחדר, בשיחות אל תוך הלילה, מתארות את התחושות כשהן לבד( על אף שדשו זאת שעות בטלפון, כתבו רבות במכתבים...לא נמאס להן). הבטיחו לעצמן שאחריי הצבא הן יטוסו לטיול ארוך יחדיו, למזרח או לאר"הב. כן, שתי יעדים שונים לחלוטין...על זה הן כבר תסכמנה מאוחר יותר. הצבא נראה כמסתיים, עוד חודש לשחרור והן מתחילות לתכנן את צעדיהן המשותפים כאזרחיות מן השורה, כשתי חברות שדבר לא יפריד בינן. האחת מציעה טיסה למזרח, השניה מציעה טיסה לאר"הב. וההחלטה עדיין לא נפלה. ביום השחרור הן הלכו שתיהן מאושרות לבקו"ם, להחזיר את הציוד. לאחר מכן הן הלכו לים, על מנת להכניס קצת צבע לחיים (שיזוף). ואת הלילה בילו בשינה בבית אחד...זהו, הן חופשיות. עתה באמת שום דבר לא יוכל להן, עתה הן לנצח תמיד. ביום למחרת הן נסעו לקניות, לרענן את מלתחת הבגדים. ואז ישבו במסעדה והחלו לתכנן את הטיול. הן לא האמינו איזה פער נוצר בינהן, ולא ידעו מה לעשות?...ארה"ב "מחכה" לאחת והשניה רוצה לטוס למזרח. מה עושים? הן את הטיול רוצות לעשות יחדיו. בסוף החליטו לזרוק מטבע. " עץ או פאלי". עץ יהיה המזרח, שמסמל את הטבע ופאלי יהיה ארה"ב. וכך היה. שתיהן לקחו נשימה ארוכה והמטבע הושלך לאוויר, תקווה בתוך כל אחת מהן שתקוותה תתממש. אט אט הן רואות את המטבע נופל, מתהפך כמה פעמים ואז נופל...מבטי שתיהן נעוצות בו... ארה"ב ההכרעה נפלה. שמחה בעיניה של אחת, אכזבה גדולה בפניה של השניה. המאושרת ראתה את האכזבה בעיניי חברתה ולא הייתה שלמה עם הזכיה. הביטה בעיניי חברתה, אחזה בשתי ידיה ואמרה לה שאולי כדאי, עם כל הקושי שבעניין שכל אחת תגשים את רצונה ואת חלומה. חברתה הביטה בה בעיניי מבוהלות, לא מאמינה למשמע אוזניה, אבל מלבד הנהון קל לא השיבה. את הלילה הן בילו יחדיו שוב, הפעם בשתיקה מהולה בעצב. הן ידעו, הן שוב תיפרדנה האחת מהשניה על מנת להגשים חלום, חלום שלא להאמין אבל כבר לא היה חלום משותף. כל השנים ביחד, כל החלומות המשותפים. הן לא האמינו שלכל אחת חלום והוא שונה מחברתה. האמת כאבה, כי זהו רגע של פרידה, פרידה נוספת..ואולי לא האחרונה. והן כל כך שונאות פרידות. כל כך. במיוחד האחת מהשניה. הן נפרדו, כל אחת לטיול שלה, כל אחת להגשים חלום משלה. כל אחת להקים משפחה משלה. אתמול הן נפגשו, לאחר שבע שנים שלא התראו, האחת חיה את חייה בארץ נישאה למושבניק שהעריץ אותה, השניה מצאה את ייעודה ואת חייה בארה"ב,נשואה למיליונר, מטיילת ברחבי העולם. הן נפגשו והתחבקו ולמרות כל השוני בניהן, למרות הכל הן הרגישו כאילו מעולם לא נפרדו, כאילו לא מפרידות בינהן שבע שנים. ולרגע אחד נוסף הן חזרו להיות שתיים עם לב אחד. Mאיה.
 

גיל גיל

New member
מאיוש.

הסיפור הזה הוא דווקא חיובי מאוד בעיני. אני חושב שגם בעיניך (?)... הוא אמיתי? לפעמים מפחיד לשחרר... אני יודע כי הייתי שם... פתאום להפרד אחרי נצח... מוזר. איך אפשר להסתדר בלי החצי השני? אבל אז מגלה האדם שהוא שלם בפני עצמו... הוא לא חלק ממשהו, אלא אדם בזכות עצמו... מה דעתך?
 

Kaya

New member
Mאיוש..

קודם כל - הסיפור מקסים ומרגש!! (גם אני אשמח לדעת אם הוא אמיתי..) גם לי יש חברת ילדות (בת-דודה יותר נכון) שמגיל 10 לא הפרידו ביננו, הצבא גם לא היה כל כך נורא - אך כשהיא החליטה ללמוד בחיפה !!! הרגשתי באמת שחתיכה קטנה ממני נסעה איתה.. אבל, סוף טוב (so far..) והנה עפו להן 4 שנים ואנחנו כאילו לא נפרדנו מעולם.... אך תחשבי על זה רגע: האם חברים אכן צריכים להיות יחד במובן הפיזי על-מנת לדעת שהם יחד? האם מרחק אכן יכול להפריד אותנו מחברינו האמיתיים? אם אנחנו רוצים להיות עם מישהו שאנחנו אוהבים - הרי שאנחנו כבר איתו, לא?! הרי אין דבר שנקרא רחוק מדיי!! (שזהו גם ספר של ריצ´רד באך) תחשבי על זה רגע - אני אשמח לשמוע את תגובתך,
ו-
, אני.
 
זה סיפור מדהים -

אבל אני לא יודע למה. פשוט מרגיש לי ככה. אני מרגיש שטמונה בו אמת גדולה, עוצמה גדולה. כאילו אנחנו משייכים דברים זה לזה, מחברים דברים אחד לשני - וכך נוצרות "ישויות" משולבות (מכמה אנשים או אפילו בתוך אדם אחד) - ואז מגלים שהמון עוצמה טמונה בשחרור המרכיבים של אותה "ישות" משולבת... שכל מרכיב ימצא את דרכו. מחשבה מוזרה, לא? אוהב, בן
 

Mאיה

New member
../images/Emo51.gif לכם על התגובות

הסיפור הוא סיפור אמיתי, עם שינויים קלים-גסים. כשמישהו כל כך יקר וחשוב לך הולך ממך, כי נועדה לו דרך אחרת. מישהי שהיא כל כך קרובה. נותרים משקעים מסויימים. אני מניחה שאני עדיין נושאת אותם. כתבתי את הסיפור על חברה טובה שלי, היום חג האהבה והתגעגעתי למה שהיה ביננו, קשר כל כך עצום, כל כך קרוב, חיינו אחת לצד השניה. והחיים כמו שהם בדרך כלל, הפרידו ביננו. החיים שינו את החלומות שלנו. ואגב, הקטע עם המגורים אחת לצד השניה, עם מנהרה שעוברת. זה משהו שממש דיברנו, או יותר נכון פינטזנו עליו. וקאיה, היא עדיין חברה טובה שלי, והמרחק במיקום ובזמן לא ישנה את זה, היא תמיד תהיה חברה טובה שלי, כי היה לה חלק מאוד עצום ומאוד ארוך בחיי, היא הייתה החצי השני שלי. הבית שלי היה ביתה, ביתה היה ביתי. המשפחה שלי הייתה המשפחה שלה, המשפחה שלה הייתה שלי. כשהיינו יחד היינו יישות אחת. היא בלב שלי, ועתה אני מוצאת את עצמי כותבת עליה ואוהבת אותה כמו שאהבתי אותה אז בעבר...זה איי פעם יעלם? התחושה אליה? אני לא חושבת.. אני קצת-הרבה מתגעגעת... Mאיה.
 
זה פשוט מדהים ../images/Emo7.gif ומרגש

לשחרר לחופשי את מי שאנחנו אוהבים, עם כל הקושי שכרוך בכך... ------------------------ עוף גוזל חתוך את השמיים טוס לאן שבא לך רק אל תשכח יש נשר בשמיים גור לך הגוזלים שלי עזבו את הקן פרשו כנפים ועפו ואני ציפור זקנה נשארתי בקן מקוה מאוד שהכל יהיה בסדר תמיד ידעתי שיבוא היום שבו צריך להיפרד אבל עכשיו זה ככה בא לי פתאום אז מה הפלא שאני קצת דואג עוף גוזל חתוך את השמיים טוס לאן שבא לך רק אל תשכח יש נשר בשמיים עכשיו נשארנו לבדנו בקן אבל אנחנו ביחד חבקי אותי חזק הגידי לי כן אל תדאגי ביחד כייף להזדקן עוף גוזל חתוך את השמיים טוס לאן שבא לך רק אל תשכח יש נשר בשמיים גור לך אני יודע שככה זה בטבע וגם אני עזבתי קן אבל עכשיו שבא הרגע אז מחניק קצת בגרון מחניק קצת בגרון עוף גוזל חתוך את השמיים טוס לאן שבא לך רק אל תשכח יש נשר בשמיים גור לך ---------------------------
 

Mאיה

New member
אני כל כך אוהבת את השיר הזה...

אכן, כל כך קשה לשחרר את מי שאתה אוהב. אבל זה לא בלתי אפשרי. זה כואב בהתחלה, אבל זה למען האדם האהוב, ואני מאמינה שזה גם למענן עצמך... הרי החיים הם כמו בומרנג,לא? תודה על השיר, תמיד נעים להזכר בשירים שאוהבים... ולי יש בהמונים...
דוידוששש,
Mאיה.
 

סיון b

New member
מאיוש,

אני רואה את השיר הזה קצת באיחור, אחרי שכבר קיבלת את כל התגובות האפשריות, אז אם לא אכפת לך - עוד אחת ממני: וואוו!!!!!!!! פשוט סיפור מדהים! ומדהים לחשוב שקיימת במציאות חברות כזאת חזקה ואמיצה כמו שהיתה ועדין יש ביניכן! כל הכבוד! סיפור נפלא! סיון
 
למעלה