לוכדת הפנטזיות
New member
שתיים בצהריים
התעוררתי היום לראשונה בשעה שמונה בבוקר, לא יודעת אפילו למה מכיוון שדווקא אתמול הלכתי לישון בשש בבוקר. כל יום אני קמה בשתיים בצהריים, כן מאז שחזרתי מחו"ל לפני 3 חודשים, וואו שלושה חודשים לא יאומן שככה מהר עבר הזמן ואני לתומי חשבתי שזה היה רק אתמול. לא יודעת מה עשיתי בשלושת החודשים האילו כאן, אני חושבת שחשבתי כששבתי הביתה שהכל טוב, ואז גיליתי שהכל ממש לא טוב, ואולי אפילו ממש רע. אולי אני בשוק כלשהו אולי אני סתם סנילית אבל העובדה היא שעברו שלושה חודשים בחיים שלי ואני לא מסוממת ולא שותה ואין לי מושג מה עשיתי בהם. לא עשיתי כלום אולי לא יותר מידי. אני לא עובדת וכל יום אני אומרת מחר, זה המוטו הנוכחי, כל יום מחר. והיום קמתי לראשונה בשמונה בבוקר והחלטתי שהיום אני אגיד היום ולא מחר. אז אמרתי היום והתקשרתי למוסך שיבואו לקחת את הטוסטוס המעפן שקניתי שמהרגע שקניתי אותו הוא כל יום במוסך, 5000 שקל הלכו לטימיון, גם כשהוא כאן ולא במוסך אני כ"כ מפחדת שהוא ייתקע שאני מפחדת לנסוע עליו, וכמה פעמים ביקשתי שיעזבו אותי לנפשי וייתנו לי תכסף חזרה והם מתעקשים לאאא נסדר לך אותו הוא יהיה מעולה והנה הוא לא מעולה ולא נעליים, מרגישה שעושים ממני מטומטמת וזאת הרגשה נוראית. לא יעזור שום דבר שאגיד, שאצעק הם לא יחזירו לי תכסף וככה העניינים מתגלגלים כבר 4 שבעות והקטנוע הזה כל הזמן במוסך לא נהניתי ממנו אפילו לשנייה מרגע הקניה. העיקר עשיתי ביטוח מקיף כי את הקודם גנבו לי. מהרגע שחזרתי זה כאילו אני מוקפת במזל רע, כאילו משהו קילל אותי ונופלים עלי גושי חרא מהשמיים בכל יום שבא, אני אומרת לעצמי כל יום למה ולמה ולמה??? ואתמול כשכבר רציתי לצאת מהבית אחרי שכמובן התעוררתי בשתיים בצהריים והקטנוע לא הניע והזעתי למטה 50 דקות בנסיונות שוב ושוב ולא ויתרתי לעצמי ובכל זאת הוא לא הניע, עליתי למעלה התיישבתי על הכיסא ועוד שניה והייתי מתפרקת לרסיסים. כמה כבר אני יכולה לסבול אהה? מהיום שנחתתי כאן אחרי שסרבתי בכל תוקף לחזור כל גושי החרא החלו ליפול עלי ואני שמאמינה בסימנים כל יום מקללת את עצמי על שעליתי על הטיסה הזאת לארץ אין יום שאני לא מקללת את עצמי. טוב אז באו לקחת את הקטנוע ומצידי שלא יחזירו אבל את הכסף אני רוצה, מסתחרר לי הראש עכשיו ואין לי מושג למה אולי הכיסא גבוה מידי? אולי סתם אני מפוצצת במחשבות ? אני מרגישה שיש לי סלע בתוך הלב אולי לא בלב אבל בחלל הבטן זה בטוח אני לא יכולה לנשום כרגיל ואני יודעת שזה לא מהסיגריות. אני מעשנת המון אמנם אבל זה כבר סיפור אחר. בשתיים היום יש לי פגישה אולי בעצם אני מסוחרת כי אני מאוד עייפה אבל עייפה ממה? מלקום כל יום בשתיים בצהריים? יש לי רוטינה קבועה כל יום משעממת ביותר אבל אפרט בכול זאת. קמה בשתיים בצהריים מצחצחת שיניים מתקלחת יורדת עם הכלב לטיול, עולה למעלה ורואה ערוץ 3 עד שאין מה לראות מצ'וטטת עם החבר במחשב הוא נמצא בניו יורק אז סבבה לו מעבירים תזמן עד מיכאלה ולא שזה ממש לגילי לראות מיכאלה אבל שיהיה לא נשפוט אותי על כך אחרי מיכאלה אין מה לראות עד שיש חברים בערוץ 4 בתבל, אז מדברת עוד עם החבר גולשת באינטרנט תוך כדי ואח"כ שוב טלויזיה עד 3 בלילה והולכת לישון שוב עד שתיים בצהריים מידי פעם אני מגוונת עם הליכה למכולת או עם הכלב שוב ושוב או סתם מנסה לקרוא ספר שקניתי על מודע ותת מודע שהוא באנגלית אז אני מקריאה לחבר הוירטואלי (כרגע) את הספר אבל לאחרונה ממש אין לי עצבים לקרוא אותו.קופצת לסבא וסבתא ששואלים כל יום נו מה עם עבודה וממציאה שאני מחפשת ושהיה ראיון פה ושם ושלא מתקשרים ושכן מתקשרים והאמת שהיה ראיון אבל ממש רק אחד והלכתי ולא קיבלו אותי ומעבר לכך לא היה כלום, כל יום אני אומרת שאלך לחברת כ"א וכל יום אני אומרת מחר כי זה המוטו שלי ,,,, מחר. התחלתי לאכול יותר טוב אני חושבת אבל חברים אומרים שאני נראית אותו דבר, ירדתי בטח בערך 12 קילו וזה מ-60 קילו על 1.78 כך שזה ממש לא חסד. אין לי בכלל תיאבון אבל מאידך כשאין לי אוכל בבית אני בקריזה הולכת וקונה שיהיה! האוכל נגמר אז כנראה שאני כן אוכלת לא מסודר אבל אוכלת. מה זה משנה בכלל מי בכלל צריך לאכול? כאילו שאוכל יעשה לי טוב... הלכו לי הציצים כנראה מהירידה במשקל וזה די מבאס אבל שטויות בשביל זה בראו חזיה מרופדת מעולם לא ניסיתי אולי הגיע הזמן. לא ידעתי אם יהיה לי כוח לכתוב וגם כשכבר כתבתי אין לי מושג מה בדיוק כתבתי כאן אני מרגישה מסוממת מרגישה חסרת מטרה אבל אין לי כוח לעבוד ולעשות מטרות אני קמה כל צהריים עם מצב רוח חרא כי כל לילה יש לי חלומות מטורפים שבבוקר ממש קורעים לי תלב ואין לי מושג בכלל על מה חלמתי שעשה כ"כ רע. לפעמים אני זוכרת ולפעמים לא, למשל בשעתיים של השינה של אתמול אני יודעת שישנתי בחוסר מנוחה ושוב לא זוכרת למה.. רק זוכרת שכל השינה זזתי קדימה אחורה ימינה שמאלה. אני מרגישה כ"כ מרירה.. לא זוכרת מתי חייכתי חיוך אמיתי מתי לא הייתי עצבנים על הכל על כולם.. אני מנסה כ"כ לא להראות את זה מנסה לחייך אפילו חיוכים מלאכותיים אבל העיקר לחייך ועל מה בעצם יש לי לחייך? אני מלאת הרס עצמי וזה פשוט לא יוצא ממני כל פעם משהו חדש ואני קורעת את הלב שלי גומרת את עצמי. ואולי עכשיו אני מרגישה גמורה....די לעכשיו.
התעוררתי היום לראשונה בשעה שמונה בבוקר, לא יודעת אפילו למה מכיוון שדווקא אתמול הלכתי לישון בשש בבוקר. כל יום אני קמה בשתיים בצהריים, כן מאז שחזרתי מחו"ל לפני 3 חודשים, וואו שלושה חודשים לא יאומן שככה מהר עבר הזמן ואני לתומי חשבתי שזה היה רק אתמול. לא יודעת מה עשיתי בשלושת החודשים האילו כאן, אני חושבת שחשבתי כששבתי הביתה שהכל טוב, ואז גיליתי שהכל ממש לא טוב, ואולי אפילו ממש רע. אולי אני בשוק כלשהו אולי אני סתם סנילית אבל העובדה היא שעברו שלושה חודשים בחיים שלי ואני לא מסוממת ולא שותה ואין לי מושג מה עשיתי בהם. לא עשיתי כלום אולי לא יותר מידי. אני לא עובדת וכל יום אני אומרת מחר, זה המוטו הנוכחי, כל יום מחר. והיום קמתי לראשונה בשמונה בבוקר והחלטתי שהיום אני אגיד היום ולא מחר. אז אמרתי היום והתקשרתי למוסך שיבואו לקחת את הטוסטוס המעפן שקניתי שמהרגע שקניתי אותו הוא כל יום במוסך, 5000 שקל הלכו לטימיון, גם כשהוא כאן ולא במוסך אני כ"כ מפחדת שהוא ייתקע שאני מפחדת לנסוע עליו, וכמה פעמים ביקשתי שיעזבו אותי לנפשי וייתנו לי תכסף חזרה והם מתעקשים לאאא נסדר לך אותו הוא יהיה מעולה והנה הוא לא מעולה ולא נעליים, מרגישה שעושים ממני מטומטמת וזאת הרגשה נוראית. לא יעזור שום דבר שאגיד, שאצעק הם לא יחזירו לי תכסף וככה העניינים מתגלגלים כבר 4 שבעות והקטנוע הזה כל הזמן במוסך לא נהניתי ממנו אפילו לשנייה מרגע הקניה. העיקר עשיתי ביטוח מקיף כי את הקודם גנבו לי. מהרגע שחזרתי זה כאילו אני מוקפת במזל רע, כאילו משהו קילל אותי ונופלים עלי גושי חרא מהשמיים בכל יום שבא, אני אומרת לעצמי כל יום למה ולמה ולמה??? ואתמול כשכבר רציתי לצאת מהבית אחרי שכמובן התעוררתי בשתיים בצהריים והקטנוע לא הניע והזעתי למטה 50 דקות בנסיונות שוב ושוב ולא ויתרתי לעצמי ובכל זאת הוא לא הניע, עליתי למעלה התיישבתי על הכיסא ועוד שניה והייתי מתפרקת לרסיסים. כמה כבר אני יכולה לסבול אהה? מהיום שנחתתי כאן אחרי שסרבתי בכל תוקף לחזור כל גושי החרא החלו ליפול עלי ואני שמאמינה בסימנים כל יום מקללת את עצמי על שעליתי על הטיסה הזאת לארץ אין יום שאני לא מקללת את עצמי. טוב אז באו לקחת את הקטנוע ומצידי שלא יחזירו אבל את הכסף אני רוצה, מסתחרר לי הראש עכשיו ואין לי מושג למה אולי הכיסא גבוה מידי? אולי סתם אני מפוצצת במחשבות ? אני מרגישה שיש לי סלע בתוך הלב אולי לא בלב אבל בחלל הבטן זה בטוח אני לא יכולה לנשום כרגיל ואני יודעת שזה לא מהסיגריות. אני מעשנת המון אמנם אבל זה כבר סיפור אחר. בשתיים היום יש לי פגישה אולי בעצם אני מסוחרת כי אני מאוד עייפה אבל עייפה ממה? מלקום כל יום בשתיים בצהריים? יש לי רוטינה קבועה כל יום משעממת ביותר אבל אפרט בכול זאת. קמה בשתיים בצהריים מצחצחת שיניים מתקלחת יורדת עם הכלב לטיול, עולה למעלה ורואה ערוץ 3 עד שאין מה לראות מצ'וטטת עם החבר במחשב הוא נמצא בניו יורק אז סבבה לו מעבירים תזמן עד מיכאלה ולא שזה ממש לגילי לראות מיכאלה אבל שיהיה לא נשפוט אותי על כך אחרי מיכאלה אין מה לראות עד שיש חברים בערוץ 4 בתבל, אז מדברת עוד עם החבר גולשת באינטרנט תוך כדי ואח"כ שוב טלויזיה עד 3 בלילה והולכת לישון שוב עד שתיים בצהריים מידי פעם אני מגוונת עם הליכה למכולת או עם הכלב שוב ושוב או סתם מנסה לקרוא ספר שקניתי על מודע ותת מודע שהוא באנגלית אז אני מקריאה לחבר הוירטואלי (כרגע) את הספר אבל לאחרונה ממש אין לי עצבים לקרוא אותו.קופצת לסבא וסבתא ששואלים כל יום נו מה עם עבודה וממציאה שאני מחפשת ושהיה ראיון פה ושם ושלא מתקשרים ושכן מתקשרים והאמת שהיה ראיון אבל ממש רק אחד והלכתי ולא קיבלו אותי ומעבר לכך לא היה כלום, כל יום אני אומרת שאלך לחברת כ"א וכל יום אני אומרת מחר כי זה המוטו שלי ,,,, מחר. התחלתי לאכול יותר טוב אני חושבת אבל חברים אומרים שאני נראית אותו דבר, ירדתי בטח בערך 12 קילו וזה מ-60 קילו על 1.78 כך שזה ממש לא חסד. אין לי בכלל תיאבון אבל מאידך כשאין לי אוכל בבית אני בקריזה הולכת וקונה שיהיה! האוכל נגמר אז כנראה שאני כן אוכלת לא מסודר אבל אוכלת. מה זה משנה בכלל מי בכלל צריך לאכול? כאילו שאוכל יעשה לי טוב... הלכו לי הציצים כנראה מהירידה במשקל וזה די מבאס אבל שטויות בשביל זה בראו חזיה מרופדת מעולם לא ניסיתי אולי הגיע הזמן. לא ידעתי אם יהיה לי כוח לכתוב וגם כשכבר כתבתי אין לי מושג מה בדיוק כתבתי כאן אני מרגישה מסוממת מרגישה חסרת מטרה אבל אין לי כוח לעבוד ולעשות מטרות אני קמה כל צהריים עם מצב רוח חרא כי כל לילה יש לי חלומות מטורפים שבבוקר ממש קורעים לי תלב ואין לי מושג בכלל על מה חלמתי שעשה כ"כ רע. לפעמים אני זוכרת ולפעמים לא, למשל בשעתיים של השינה של אתמול אני יודעת שישנתי בחוסר מנוחה ושוב לא זוכרת למה.. רק זוכרת שכל השינה זזתי קדימה אחורה ימינה שמאלה. אני מרגישה כ"כ מרירה.. לא זוכרת מתי חייכתי חיוך אמיתי מתי לא הייתי עצבנים על הכל על כולם.. אני מנסה כ"כ לא להראות את זה מנסה לחייך אפילו חיוכים מלאכותיים אבל העיקר לחייך ועל מה בעצם יש לי לחייך? אני מלאת הרס עצמי וזה פשוט לא יוצא ממני כל פעם משהו חדש ואני קורעת את הלב שלי גומרת את עצמי. ואולי עכשיו אני מרגישה גמורה....די לעכשיו.
