הבלש חסר הבית
New member
שתולים
לפני שבוע בערך אני ומירטל ראינו את סרטו של סקורסזה "השתולים". בקצרה, הסרט עוסק במשחקי חתול-ועכבר בין שוטר שעובד בסתר כמדליף בשביל גנגסטר אירי, וסוכן סמוי שעובד אצל אותו הגנגסטר בשליחות המשטרה. מה הקשר למשחקי תפקידים? ובכן - לא מעט מנחים יצירתיים אוהבים לתקוע בין הדמויות בוגד, או לשלוח את הדמויות להסתנן לשורות ארגון כלשהו. זה די מסובך, דורש הפרדה טובה בין דמות לשחקן, ויכול ליצור עלילות די מעניינות. זה יותר פשוט כשהדמויות חודרות לשורותיו של ארגון דבשי"ם כלשהו, ומסתכם לא פעם בסתם דילמות מוסריות בנוסח תנועת נוער כמו "האם להוכיח את הנאמנות למלך הרשע בכך שנחסל את הכומר הטוב, וכך נוכל לפעול להפלתו". זה גם די פשוט כשמצרפים אל הדמויות דב"ש שבוגד בהן או מרגל אחריהן. לעומת זאת זה הרבה יותר מסובך כשהמנחה מנסה להפנות דמות אחת כנגד חבריה, ועם רוב השחקנים זה יכול להיות די הרסני מבחינת חוויית המשחק, שכן הרעיון שמישהו מהחבורה שאיננו דב"ש בעצם פועל נגדה הוא די בלתי נתפס - אלא אם כן מדובר על איזה מהלך שטותי של "אני נהיה רשע ומתקיף אותם" נוסח "קללת רייסטלין" המוכרת ממאנצ'קינים רבים. הדופלגנגר המוכר והאהוב גם הוא פותח כאן פתח להפגנת כשרון משחק-תפקידים. במשחק שהנחיתי פעם, החבורה התפצלה ושתי דמויות יצאו לרחרח במקום מסויים. אותן שתי דמויות "חזרו" אך הללו למעשה היו דופלגנגרים שניסו להטעות את החבורה ולהוציא ממנה מידע. זה היה די מסובך לתזמר את זה, ופשוט הוריתי לשני השחקנים לשחק את הדופלגנגרים מבלי לפרט יותר מידי במה מדובר פרט לכמה הנחיות כלליות. זה הסתבך עוד יותר כאשר שתי הדמויות המקוריות חזרו ממשימתן. בכלל, זו לא הייתה הפעם הראשונה שהחבורה ההיא נדרשה להתמודד עם רעיון ה"שתולים". אותה מערכת משחק התחילה בכך ששתיים מהדמויות נדרשו להסתנן לשורותיו של טוק הבריון, בעוד שדמות שלישית שירתה אותו כאחד משומרי ראשו, ושוכנעה תוך כדי משחק לחצות את הקווים.
לפני שבוע בערך אני ומירטל ראינו את סרטו של סקורסזה "השתולים". בקצרה, הסרט עוסק במשחקי חתול-ועכבר בין שוטר שעובד בסתר כמדליף בשביל גנגסטר אירי, וסוכן סמוי שעובד אצל אותו הגנגסטר בשליחות המשטרה. מה הקשר למשחקי תפקידים? ובכן - לא מעט מנחים יצירתיים אוהבים לתקוע בין הדמויות בוגד, או לשלוח את הדמויות להסתנן לשורות ארגון כלשהו. זה די מסובך, דורש הפרדה טובה בין דמות לשחקן, ויכול ליצור עלילות די מעניינות. זה יותר פשוט כשהדמויות חודרות לשורותיו של ארגון דבשי"ם כלשהו, ומסתכם לא פעם בסתם דילמות מוסריות בנוסח תנועת נוער כמו "האם להוכיח את הנאמנות למלך הרשע בכך שנחסל את הכומר הטוב, וכך נוכל לפעול להפלתו". זה גם די פשוט כשמצרפים אל הדמויות דב"ש שבוגד בהן או מרגל אחריהן. לעומת זאת זה הרבה יותר מסובך כשהמנחה מנסה להפנות דמות אחת כנגד חבריה, ועם רוב השחקנים זה יכול להיות די הרסני מבחינת חוויית המשחק, שכן הרעיון שמישהו מהחבורה שאיננו דב"ש בעצם פועל נגדה הוא די בלתי נתפס - אלא אם כן מדובר על איזה מהלך שטותי של "אני נהיה רשע ומתקיף אותם" נוסח "קללת רייסטלין" המוכרת ממאנצ'קינים רבים. הדופלגנגר המוכר והאהוב גם הוא פותח כאן פתח להפגנת כשרון משחק-תפקידים. במשחק שהנחיתי פעם, החבורה התפצלה ושתי דמויות יצאו לרחרח במקום מסויים. אותן שתי דמויות "חזרו" אך הללו למעשה היו דופלגנגרים שניסו להטעות את החבורה ולהוציא ממנה מידע. זה היה די מסובך לתזמר את זה, ופשוט הוריתי לשני השחקנים לשחק את הדופלגנגרים מבלי לפרט יותר מידי במה מדובר פרט לכמה הנחיות כלליות. זה הסתבך עוד יותר כאשר שתי הדמויות המקוריות חזרו ממשימתן. בכלל, זו לא הייתה הפעם הראשונה שהחבורה ההיא נדרשה להתמודד עם רעיון ה"שתולים". אותה מערכת משחק התחילה בכך ששתיים מהדמויות נדרשו להסתנן לשורותיו של טוק הבריון, בעוד שדמות שלישית שירתה אותו כאחד משומרי ראשו, ושוכנעה תוך כדי משחק לחצות את הקווים.