קודם כל
זו לא שאלה של אמונה, זו שאלה של סטטיסטיקה. כאישה אני מרוויחה פחות מגבר ומתועדפת נמוך יותר כמועסקת פוטנציאלית. אני יכולה להאמין במה שאני רוצה כמה שאני רוצה.
אבל זה לא מה שאמרתי. אמרתי שבניגוד לגבר, שיכול לצאת לשוק התעסוקה ועדיין לצפות מאשתו שתנהל עבורו את הבית והילדים, לי כאישה אין את הפריווילגיה הזו (אלא אם כן אמצא לעצמי עקר-בית. אבל החברה לא מתכנתת גברים לתפוס את עצמם כמי שעולמם הוא המטבח, וטוב שכך. העניין שלי הוא בשחרור נשים, לא בשעבוד גברים). אם אני רוצה להתפתח מבחינה מקצועית, אני צריכה לשקול מה יותר חשוב לי: להתפתח כאדם וכאשת-מקצוע, או להקים משפחה.
הפתרון האידיאלי הוא יצירת מבנה תעסוקה שגם יחלק את הנטל באופן שוויוני בין גברים לנשים, וגם יחלק את המשאבים באופן שוויוני בין שדרות החברה כך שניתן יהיה, באמצעות השקעת כמות סבירה של שעות עבודה, להשתכר מספיק לגידול משותף של 1-3 ילדים. אבל זו כמובן כבר סוגיה אחרת.