הורים גאים וכואבים
New member
שש שנים
היום יום שלישי וגם אז, לפני שש שנים, 8.4 יום האסון היה יום שלישי בשבוע, ולא חששנו ולא הרגשנו... ולמחרת, יום רביעי הגיעה הידיעה הנוראה מכל... והכאב, העצב, המחנק בגרון, המועקה, הגעגועים שאינם פוסקים, והדמעות שלעתים זולגות להן בשקט ומתגלגלות לאורך הלחי, לעתים הופכות לבכי ומשחחרות את המועקה לזמן קצר, עד הפעם הבאה... ולעתים כלום... והעונות מתחלפות להן כרגיל, והאביב מגיע ופסח בפתח, ואצלנו הכל מבולבל...חג, שמחה, אזכרה, משפחה, ואיפה הילד שלא חזר מהטיול... למה כולם פה ורק הוא חסר?
היום יום שלישי וגם אז, לפני שש שנים, 8.4 יום האסון היה יום שלישי בשבוע, ולא חששנו ולא הרגשנו... ולמחרת, יום רביעי הגיעה הידיעה הנוראה מכל... והכאב, העצב, המחנק בגרון, המועקה, הגעגועים שאינם פוסקים, והדמעות שלעתים זולגות להן בשקט ומתגלגלות לאורך הלחי, לעתים הופכות לבכי ומשחחרות את המועקה לזמן קצר, עד הפעם הבאה... ולעתים כלום... והעונות מתחלפות להן כרגיל, והאביב מגיע ופסח בפתח, ואצלנו הכל מבולבל...חג, שמחה, אזכרה, משפחה, ואיפה הילד שלא חזר מהטיול... למה כולם פה ורק הוא חסר?