הכי פשוט להאשים את ההורים
ולא שאני לא חושב שלהם אין חלק ועניין בדבר אבל, מצד אחד- אני שומע לא מעט פעמים נוער שבה ואומר תן לי אחריות רבה אני יודע טוב מאוד מה אני בוחר לעשות. אני כבר לא ילד ככה ששיקול הדעת שלי הינו "בריא" מצד שני- כאשר הילד מגיעה למצב שבו אתה רואה עליו מעין הזנחה אישית, חי חייםש ל הוללות ואתה שואל אותו למעשיו מגיעה התשובה בגלל שההורים הגבילו ולא איפשרו... ואני תוהה לעצמי הרי יש בך טיפה תובנה אז מדוע אתה בא ופתאום לא מסוגל לקחת אחריות על המעשים שלך? וזה ממש לא משנה מה ההורים שלך ניסו לעשות, אין ספק שללא עזרתם זה הרבה יותר קשה אבל אף אחד לא אומר שזה לא אפשרי. מצד ההורים- נקודת המוצא קודם כל חייבת להיות שרובם ככולם(ואני מצטער שזה מה שאני כותב, כי אני לא מצליח להבין איך אבא שרוצח את הבן שלו רוצה בטובתו) של ההורים רוצים בטובת ילדיהם. לא תמיד זה מתיישר עם הרצון האישי של הילד ופה חייבת להגיע גם תבונתם של ההורים לדעת מתי להרפות, מתי ללחוץ וכן הלאה. לצערינו ישנם הורים שלא יודעים להעביר את הגבול הדק הזה ובשבילם אם הילד לא ייצא בדיוק כמותם הם מרגישים שזוהי מצווה של ייהרג ואל יעבור. ולכן - אני פונה לשני הצדדים שכל אחד יידע לא להטיל את האחריות על השני אלא יבוא ויבין מתיולא להגיב