כאשר ציונים מואשמים בשואה
ההאשמה אינה האשמה שציינת (למעט בקרב החרדים האנטי-ציונים הרדיקלים, קרי, חסידי סאטמר ונטורי קרתא). ההאשמה מתבססת על מחקרים היסטורים, שאושרו גם בקרב היסטוריונים חילונים שהוקאו מחמת מיאוס ובושה (וכמובן פוליטיקה). הטיעונים הם בעיקר: א) טיעוניה של התנועה הציונית בדבר קיומו של גזע יהודי, מה שחזק את התורה הנאצית כי הייתה לה תמיכה בקרב ה"אוייב". ב) פעילויות ציוניות בגולה שכללו הגברת פראנויה בדרכי תעמולה קרב היהודים (ולפי קרוב משפחה מבוגר, ציוני בעצמו, גם עידוד פוגרמים ביהודים) כדי להגביר את עיזבת היהודים, ובמקביל, פניות בלתי פוסקות למדינות העולם בבקשה שלא יקלטו אליהן את היהודים המגורשים ע"י הנאצים. ידועה בהקשר זה אימרתו של בן גוריון, על כך שלו היה צריך לבחור בין הצלת מליון יהודים לבריטניה או חצי מליון לפלסתינה, הוא היה בוחר באפשרות השנייה. ג) הציונים היו דוברי העם היהודי בעיני האומות, ולכן נתנו להם האמצעים הכלכליים להציל יהודים (למשל, פרשת קסטנר). הציונים, מה שדי מובן לדעתי, נסו להציל בעיקר ציונים, ואני סבור שכל תנועה פוליטית הייתה נוהגת כך. הבעיה היא, שהציונים היו מיעוט קטן בקרב יהדות אירופה (או היהדות בכלל) באותה התקופה, ולכן אם מתוך חמישים חרדים צריך לעשות מאמצים עילאים כדי להציל שנים מסויימים, זה מדיף ריח לא טוב.