משודר סרטון על השד. "דירטי" דומיניק מיסטריו עם אדם פירס במשרד. הוא כועס שקודם כל האבא הכושל שלו מקבל הזדמנות על האליפות הבין יבשתית שלו, ועכשיו הוא צריך להילחם מול השד ברסלמניה ביום ראשון? קודם כל, פין אמר לו שהשד מת, זה לא הגיוני. הוא חתם על חוזה מול פין באלור, לא השד, זה לא הוגן, שיבטל את הקרב. פירס שואל אם הוא רק יודע להתלונן. קודם כל אבא שלו חבר בהיכל התהילה ומנהיג בכל מקום בו היה. מגיע לו קרב ברסלמניה. הוא רוצה לדבר על השד? כשיחזור למועדון היום הוא רוצה שיסתכל על המראה הראשונה באדם שמביט ממנה. הוא מקווה שיראה שני דברים: קודם כל, שלריי מיסטריו מגיע את מה שהוא מקבל ברסלמניה. ושנית, בנוגע ל"שד" פין באלור, דומיניק מיסטריו יקבל מה שיגיע לו ברסלמניה. יום שני נחמד.
קיירי סיין (ע' אסוקה) ניצחה את איו סקיי לאחר שריאה ריפלי וג'ייד קארגיל התקוטטו ואיו קפצה על ריאה, אבל אסוקה הפילה את איו מהחבל וקיירי ביצעה רול אפ.
משודר סרטון על AJ לי-בקי לינץ'.
דנהאוזן יוצא לרמפה. הוא אומר שלום לסקרמנטו-האוזן. זה הוא, דנהאוזן, מאוד נחמד, מאוד מרושע. השבוע די חשוב לדנהאוזן, זאת תהיה רסלמניה הראשונה שלו. ופרט קטן על רסלמניה הזאת- דנהאוזן מגיע אליה בלתי מנוצח. נכון, זה חזק. כדי לחגוג את בלתי המנוצחות, יש לו כאן תותח חולצות, הוא יתן חולצות חינם. הוא יורה כמה חולצות ואומר לקהל לצפות ברסלמניה, אחרת הם מקוללים.
אדם פירס ופול "טריפל אייץ'" לבק יוצאים לזירה. פירס אומר שיש להם חתימה אחת על החוזה, אולי הם ישיגו את השנייה ויהפכו את זה לרשמית? הנה היריב של ברוק לסנר ברסלמניה- "השליט" אובה פאמי. אובה יוצא וחותם על החוזה. פול היימן יוצא לרמפה. היימן אומר שבכל חייו לא ראה מישהו יוצא בפני הקהל ככוכב הכי גדול בתעשייה במהירות כמו אובה פאמי. והוא יודע איפה הוא בטוח ואיפה לא, אובה הוא איש אלים. אז הוא ישאר כאן אם זה בסדר מצידו. מכיוון שהוא איש אלים, זה מה שהוא אוהב בו. אובה פאמי הוא האיש הכי אלים שהגיע ל-WWE מאז... מאז... מאז ברוק לסנר! הוא הכוכב שעלה הכי מהר לפסגה ב-WWE מאז ברוק לסנר. הוא האתלט הכי מרשים, הלוחם הכי מרשים, אתלט ספורט הלחימה הכי מרשים... רגע, הוא יהיה כנה עם הקהל, הם מתחילים לעצבן אותו. הבעיה היא שביום ראשון הכל יגמר. ביום ראשון ברסלמניה, כל מה שבנה מתרסק בסופלקס סיטי, ב-F5, וכשאובה פאמי ייכבש בידי ברוק לסנר. אין בושה בהפסד לאובה. זאת גאווה- הוא במיין איבנט האמיתי של רסלמניה, וכשייכבש, ואלוהים, הוא ייכבש ביום ראשון בידי ברוק לסנר, הוא נותן לו את המילה שלו ומבטיח לו- כשיצטרך לבנות מחדש את הקריירה אחרי רסלמניה, הדלת שלו תמיד תהיה פתוחה לאובה פאמי. אובה אומר שהוא צריך המון כוח כדי לא לבוא לשם ולכסח את היימן. אבל זה יותר מזה. כי הכאב והצלקות יחלימו. אבל הפצעים הרגשיים כשהחייה שלו תפסיד ברסלמניה ישרדו לנצח. ובנוגע לדלת ההזדמנויות שלו, שיסגור אותה עכשיו. כי הדלת היחידה שהוא צריך שתיפתח כבר נפתחה- הדלת לרסלמניה. כי לפני חודשיים הוא והחייה שלו יצאו לזירה ונתנו אתגר פתוח למי שיעז להילחם. בלי שהיה אכפת להם מי זה. ולמה שיהיה להם אכפת? כי במשך 25 שנה ברוק לסנר לא היה מנוצח. אבל הוא, במשך ארבעה שבועות, עשה את ההפך. זה לא היה אישי, זה תמיד עסקים, אבל לא עסקים כרגיל. הפעם זה שונה, היימן מרגיש, הוא מרגיש, הם מרגישים. הגיע הזמן לגמור את החייה, והוא היה שם כל הזמן. תמיד. הוא היה חבר ועורך דין שלו, דובר טוב. אבל הוא לא היה אדם כנה. אם פול היה כנה הוא היה יוצא לכאן והיה אומר שקוראים לו פול היימן והקליינט שלו, ברוק לסנר, מפחד מאובה פאמי! כי הוא השליט, המשמיד, מביא המלחמה, ההר שאי אפשר לטפס עליו. ההר שאי אפשר לכבוש, והוא ינצח ברסלמניה, ינצח את החייה, יחסל את החייה שתחוסל, כי הוא האחד. הוא תמיד היה האחד. והוא יודע, הם יודעים, וברסלמניה, היימן גם ידע.
משודר הקליפ של ליב מורגן- "Trouble".
ג'בון אוונס ודרגון לי ניצחו את רוסב ו-JD מקדונה לאחר סטיילס קלאש מלי למקדונה. לאחר הקרב, רוסב תוקף את לי ואוונס עד שריי מיסטריו רץ לזירה. ריי עומד לבצע 619 אבל חוטף קלוזליין. פנטה רץ לזירה אבל רוסב מחסל אותו ואת אוונס לפני OG קאטר. הוא בועט גם במקדונה. הוא נועל את דרגון לי באקולייד.
אדם פירס מדבר בטלפון ואומר שהמנחה הכי גדול בעולם יהיה ברסלמניה, זה ענקי. לכן ג'ון סינה הכי גדול שיש. דנהאוזן בא ושואל אם זה הוא. פירס שואל מי. דנהאוזן שואל אם זה ג'ון סינה. יש לו דרישות-האוזן, מכיוון שהוא בלתי מנוצח, חבר היכל תהילה עתידי והגדול בכל הזמנים החדש, הוא דורש לדבר איתו. פירס אומר שהוא בטוח שג'ון ישמח לדבר איתו ברסלמניה אבל יש לו שיחה. דנהאוזן מקווה שיראה אותו. פירס אומר שהוא צריך משקה. הוא מנתק את השיחה ודנהאוזן נעלם.
"ה-OTC" רומן ריינס יוצא לזירה. הוא אומר לסקרמנטו להכיר בו. CM פאנק יוצא דרך הקהל. הוא נעמד על שולחן השדרנים. הוא אומר שאחרי שצפה בפתיחה, שהייתה כמו קמפיין הכפשה פוליטי, שהוא מניח שריינס ערך, הוא בא להגיד את האמת, אנשי סקרמנטו יהיו העדים, ורומן יהיה השופט, חבר המושבעים והתליין. כשיספר את הסיפור ואת האמת שלו, שיגיד לו מתי הוא משקר. ריינס אומר שאם יבוא לזירה, הם לא יצטרכו מיקרופונים. פאנק אומר שהנה האמת, הוא חשב עליה בשבועות האחרונים. הוא שונא אותו. הוא שונא אותו כי הוא מקנא בו. זה כל מה שרצה, החלום היחיד שהיה לו בליבו מאז שהיה ילד קטן. והוא מקנא בעובדה שזה ניתן לריינס. והוא שונא את זה שהיה אלוף 1,360 יום. כי אחרי שיקוף עצמי, הוא שונא את זה שהוא יודע כמה קשה עבד כדי להיות כזה גדול. בספרי ההיסטוריה, בעתיד, כשידברו על מורשת, לא ישאלו איך אלא כמה, והוא שונא את המספר הזה. 1,360. הוא שונא את כמות הפעמים שהיה במיין איבנט של רסלמניה. שיגיד לו כשהוא משקר. הוא שיקר? הוא שונא את זה שהוא מקנא. הוא שונא את זה שהוא מרגיש ככה. סיקה היה איש גדול. מתאבק גדול. אלוף, חבר היכל התהילה. והוא אוהב ומכבד את הוותיקים. והוא שונא את זה שנשא את שם אביו לשווא והוא מתנצל בפניו בכנות. הוא שונא את זה שיש יותר ממשפחה מלכותית אחת בהיאבקות מקצוענית. והוא שונא את זה שהוא מקנא בכך שלא נולד לשושלת. הוא לא יודע מה זה אומר שיש לך כזאת משפחה. CM פאנק נולד בשדרות האחוריות בסמטאות של שיקגו. הוא נאלץ למצוא את המשפחה שלו, ומצא אותה ברחובות סקרמנטו. הוא מצא את המשפחה שלו מאחורי הקלעים בכל אולם או מועדון לילה בקולומבוס, או חוות במערב התיכון, כנסיות נטושות, הוא מצא את המשפחה שלו והאנשים שלו באינדיז. הוא כבש את האינדיז ונסע ליפן. הוא נסע לאנגליה, לפורטו ריקו, לכל העולם פעמיים. לא נתנו לו כלום, הוא לא נולד עם כפית של כסף בפה, הוא קרע את התחת והפך את ההיאבקות לבית שלו, והפך אותה למשפחה שלו. הוא שונא את העובדה שהוא מרגיש ככה. הוא שונא את זה שהוא צריך לחלוק איתו זירה, בעיקר בקרב היחידים הראשון שלו שמוביל רסלמניה. שיגיד לו כשהוא משקר. ב-19 באפריל, כמו הלילה, יש לו זהב על הנעליים, זהב מסביב למותניים. בסוף יום ראשון, אחרי ששמש המדבר תשקע, והאוויר היבש יתקרר, ואד יעלה מפניו המכוסחים, יהיה לו זהב מעל ראשו, והכרוז יגיד: ועדיין אלוף העולם למשקל כבד, וכל לאס וגאס תצעק- CM פאנק. שיגיד לו כשהוא משקר. ריינס אומר שזה בטח הדבר הכי אמיתי ששמע אותו אומר... עד הסוף. הוא יגיד לו משהו נכון: הוא שונא אותו גם. הוא שנא אותו מלא זמן, אבל הסיבה המרכזית היא בגלל הקשר שלו עם הקהל. הוא מקווה שיום אחד יגיע לנקודה שבה כשיעזוב, יתגעגעו אליו כמו שהתגעגעו לפאנק. הוא מקווה שיום אחד כשיעזוב, יצעקו את שמו עשור רצוף. כל זה נכון, זה הדבר הכי אמיתי שיש לו, הקשר שיש לו עם הקהל שלהם, ואף אחד לא ייקח את זה ממנו. אבל ביום ראשון- זאת האמת של פאנק. לא המציאות. המציאות היא שהזמן נגמר. הוא נתן לו חודשיים של רלוונטיות והוא לא עשה עם זה כלום. ביום ראשון זה לא יסתיים בעדיין, אלא בחדש. וכל הנוסטלגיה, הניסוי נגמר. ביום ראשון, הם יתקנו את הבלגן שהתחיל. ביום ראשון, הם יחזירו את זה למה שזה היה. שהפסגה שווה כל דולר. ביום ראשון, ראש השבט משתלט שוב, והוא וכל העולם יכירו בו.