איזה בובון מקסיםםםםם
אני אוהבת בעלי חיים אבל מרחוק חח היה לנו כלב בשם רמבו מסוג זאב אבל הוא מת שהייתי ממש תינוקת בחיתולים ואני לא זוכרת אותו ובכלל גרנו אז בבית אחר. פעם כלב ממש גדול שחור נשך אותי שהייתי ילדה קטנה (הוא היה של השכן) וכל פעם שהיינו עולים מהגן הביתה היו ילדים שהרגיזו אותו בכוונה (ואני הייתי תמימה קטנה שלא עשתה כלום) אז יום אחד הכלב כנראה חטף קריזה והתחרפן ולא יודעת איך הוא לא היה קשור כרגיל למלונה שלו והוא פשוט קפץ ועבר את הגדר (שלא הייתה כל כך גדולה) כולם הספיקו לברוח ורק אני קפאתי במקום לראות את הרוצח המטורף הזה על ארבע עומד ממש מולי ומסתכל בי בעיניים אדומות מפחידות. כמובן שניסיתי לברוח ולרוץ אחרי שחזרתי לעצמי (טעות קריטית אבל היי הייתי תינוקת כולה בת 5 או 6 נראה לי לפני כיתה א' ) והוא רדף אחרי והוא רץ ממש מהר אז ניסיתי לטפס על הגדר בניסיון חמיקה נואש אבל זה קצת היה קשה לטפס בלי לקרוע את השמלה שלבשתי לגן והכלב פשוט התנפל עלי ונשך אותי וזה היה כואב עד היום אני זוכרת את השיניים שלו בתוך הבשר שלי ואיך צרחתי מכאב ומישהו (אולי הבעלים שלו?) הוריד את החיה הזאתי ממני ולקח אותו (אחרת בדוק הוא היה אוכל אותי חח) וזהו כאן תם פרק חיי עם כלבים גדולים.. עד היום אני עוברת כביש שאני רואה כלב גדול ברחוב. אימא שלי ניסתה לשכך מעט את פחד הכלבים שלי מאחר ואחי הגדול היה חולה כלבים ורצה להביא כלב הביתה וכל פעם שהיה מעלה את ההצעה הזאתי הייתי צועקת שלא רוצה כלב בבית. אז היא ניסתה להגיע לשיוויון ויום אחד הם הביאו כלב גור ממש קטנטן כזה מסוג זאב אומנם (אבא שלי אמר שהם נאמנים מאוד והוא רצה כלב שיגדל ישמור על הבית) אז קראנו לה סופה ושמנו אותה בתוך קופסא נעליים קטנה כזאתי חחח עם אוכל והכל ואח שלי שיחק איתה מלא ולאט לאט התחלתי לחבב אותה קצת אבל נתנו אותה בגלל השכנים שהתלוננו שהיא מיללת מלא (שגדלה הוצאנו אותה למרפסת והיא הייתה מפונקת ופחדה להיות לבד בלילה אז כל הלילה הייתה בוכה ) בסוף נתנו אותה. אחר כך היה לנו עוד לב בשם בוני שהוא היה הכלב שלי כי הוא היה כלב רחוב עזוב שפשוט התיישב על המדרגות שחזרתי מבית ספר ולא רצה לזוז אז לאחר כמה ניסיונות התעלמות ממנו ראיתי שהוא ממש מורעב ורוצה צומי והוא נראה גם לא מזיק מעין כלב שעשועים מעורב כזה אז האכלתי אותו מרחוק ולאט לאט שיחקתי אותו ולקחתי אותו אלי (אימא שלי הסכימה רק בגלל הפחד-כלבים שלי כי אבא שלי שונא כלבי שעשועים הוא אוהב רוצחים על ארבע!) אבל שהייתי אמורה ללכת לפנימיה דתית בחטיבה נתנו אותו כי אבא שלי לא הסכים לטפל בו בכלב בן 3 שנים וחצי ובסוף נתנו גם אותו (ולא הלכתי בסוף לחטיבה הדתית חח אלא למדתי בחטיבה ליד הבית כי רבתי עם אבא שלי ואמרתי שאני לא הולכת לבית ספר דתי לבדי שכל החברות שלי מהיסודי ילכו לחטיבה ליד הבית אבל נזכרתי לעשות את זה מאוחר מידי כנראה) ואז היה את וואיט כלבה -גורה אסקי סיבירי לבנה מתוקה עם עיניים תכלת מדהימות כמו הים שאח שלי קנה (הוא חזר ללמוד בעיר ועזב את הפנימיה בכיתה ט') והיא הייתה ממש סוחפת מחמאות וכל כך חכמה אבל יום אחד לא יודעת איך שחזרתי מבית ספר שמעתי שהיא נדרסה ומתה וזה כאב לי אז עשינו לה טקס קבורה קטן ושמנו לה פרחים מהגינה של סבתא על הקבר של הכלבה שלנו והיא קבורה עד היום בחצר של סבתא שלי בסוף השכונה. היו לי גם 2 תוכים זכר ונקבה אבל הם מתו בטרם עת כי שכחתי להאכיל אותם נראה לי חח. וחתולה סיאמית שאיצמנו מהכביש שהייתה גורה ויום אחד פשוט ברחה לנו ונעלמה (אבא שלי חושב שאיזה כלב ויש לנו מלא כלבים בשכונה פשוט אכל אותה) וזהו זאת ההסטוריה שלי עם בעלי חיים חיחיחיח
אני אוהבת בעלי חיים אבל מרחוק חח היה לנו כלב בשם רמבו מסוג זאב אבל הוא מת שהייתי ממש תינוקת בחיתולים ואני לא זוכרת אותו ובכלל גרנו אז בבית אחר. פעם כלב ממש גדול שחור נשך אותי שהייתי ילדה קטנה (הוא היה של השכן) וכל פעם שהיינו עולים מהגן הביתה היו ילדים שהרגיזו אותו בכוונה (ואני הייתי תמימה קטנה שלא עשתה כלום) אז יום אחד הכלב כנראה חטף קריזה והתחרפן ולא יודעת איך הוא לא היה קשור כרגיל למלונה שלו והוא פשוט קפץ ועבר את הגדר (שלא הייתה כל כך גדולה) כולם הספיקו לברוח ורק אני קפאתי במקום לראות את הרוצח המטורף הזה על ארבע עומד ממש מולי ומסתכל בי בעיניים אדומות מפחידות. כמובן שניסיתי לברוח ולרוץ אחרי שחזרתי לעצמי (טעות קריטית אבל היי הייתי תינוקת כולה בת 5 או 6 נראה לי לפני כיתה א' ) והוא רדף אחרי והוא רץ ממש מהר אז ניסיתי לטפס על הגדר בניסיון חמיקה נואש אבל זה קצת היה קשה לטפס בלי לקרוע את השמלה שלבשתי לגן והכלב פשוט התנפל עלי ונשך אותי וזה היה כואב עד היום אני זוכרת את השיניים שלו בתוך הבשר שלי ואיך צרחתי מכאב ומישהו (אולי הבעלים שלו?) הוריד את החיה הזאתי ממני ולקח אותו (אחרת בדוק הוא היה אוכל אותי חח) וזהו כאן תם פרק חיי עם כלבים גדולים.. עד היום אני עוברת כביש שאני רואה כלב גדול ברחוב. אימא שלי ניסתה לשכך מעט את פחד הכלבים שלי מאחר ואחי הגדול היה חולה כלבים ורצה להביא כלב הביתה וכל פעם שהיה מעלה את ההצעה הזאתי הייתי צועקת שלא רוצה כלב בבית. אז היא ניסתה להגיע לשיוויון ויום אחד הם הביאו כלב גור ממש קטנטן כזה מסוג זאב אומנם (אבא שלי אמר שהם נאמנים מאוד והוא רצה כלב שיגדל ישמור על הבית) אז קראנו לה סופה ושמנו אותה בתוך קופסא נעליים קטנה כזאתי חחח עם אוכל והכל ואח שלי שיחק איתה מלא ולאט לאט התחלתי לחבב אותה קצת אבל נתנו אותה בגלל השכנים שהתלוננו שהיא מיללת מלא (שגדלה הוצאנו אותה למרפסת והיא הייתה מפונקת ופחדה להיות לבד בלילה אז כל הלילה הייתה בוכה ) בסוף נתנו אותה. אחר כך היה לנו עוד לב בשם בוני שהוא היה הכלב שלי כי הוא היה כלב רחוב עזוב שפשוט התיישב על המדרגות שחזרתי מבית ספר ולא רצה לזוז אז לאחר כמה ניסיונות התעלמות ממנו ראיתי שהוא ממש מורעב ורוצה צומי והוא נראה גם לא מזיק מעין כלב שעשועים מעורב כזה אז האכלתי אותו מרחוק ולאט לאט שיחקתי אותו ולקחתי אותו אלי (אימא שלי הסכימה רק בגלל הפחד-כלבים שלי כי אבא שלי שונא כלבי שעשועים הוא אוהב רוצחים על ארבע!) אבל שהייתי אמורה ללכת לפנימיה דתית בחטיבה נתנו אותו כי אבא שלי לא הסכים לטפל בו בכלב בן 3 שנים וחצי ובסוף נתנו גם אותו (ולא הלכתי בסוף לחטיבה הדתית חח אלא למדתי בחטיבה ליד הבית כי רבתי עם אבא שלי ואמרתי שאני לא הולכת לבית ספר דתי לבדי שכל החברות שלי מהיסודי ילכו לחטיבה ליד הבית אבל נזכרתי לעשות את זה מאוחר מידי כנראה) ואז היה את וואיט כלבה -גורה אסקי סיבירי לבנה מתוקה עם עיניים תכלת מדהימות כמו הים שאח שלי קנה (הוא חזר ללמוד בעיר ועזב את הפנימיה בכיתה ט') והיא הייתה ממש סוחפת מחמאות וכל כך חכמה אבל יום אחד לא יודעת איך שחזרתי מבית ספר שמעתי שהיא נדרסה ומתה וזה כאב לי אז עשינו לה טקס קבורה קטן ושמנו לה פרחים מהגינה של סבתא על הקבר של הכלבה שלנו והיא קבורה עד היום בחצר של סבתא שלי בסוף השכונה. היו לי גם 2 תוכים זכר ונקבה אבל הם מתו בטרם עת כי שכחתי להאכיל אותם נראה לי חח. וחתולה סיאמית שאיצמנו מהכביש שהייתה גורה ויום אחד פשוט ברחה לנו ונעלמה (אבא שלי חושב שאיזה כלב ויש לנו מלא כלבים בשכונה פשוט אכל אותה) וזהו זאת ההסטוריה שלי עם בעלי חיים חיחיחיח
מהממת! אני מאוהבת בכלבה הזאת נואשות.
