בצער רב, וביגון קודר
אני מודיעה על הסרת הגשר. הדבר התרחש ביום ראשון, ה-17.9 ונערך כשעתיים. בטיפול ארוך זה, (בו נפתח פי לכפול 4 מגודלו) הוסרו לאיטם כל אותם חלקי מתכת מעצבנים, פוצעים ומיותרים בעליל. לקראת סוף הטיפול, כששיניי כבר הרגישו את טעם השחרור... "אז עכשיו את צריכה לשים פלטה". לא. זה לא ישבור את רוחי. "ולמטה, הדבקנו לך חוט קבוע, שישאר שם להרבה שנים" העברתי לשוני על הדבק המחוספס. יהיה בסדר, זה הסוף. לא צריך לחזור לכאן יותר. לא צריך לבזבז את הזמן שלי בניסיון להדחיק את רעשי הקידוחים וצרחות המטופלים. "אה כן, ותקבעי לעוד חודש תור, לחזק את הפלטה" לא אשבר. כי החשוב מכל כבר ידוע לכולם.
א-פ-ש-ר ל-ל-ע-ו-ס מ-ס-ט-י-ק !
יום מצויין לכולם, אחזור למתמטיקה עכשיו.