השאלה היא לא אם זו מלחמה צודקת,
אלא אם היא שווה את מחירה. אף אחד לא הטיל ספק בזכותה של ישראל לרסס לחתיכות את כל המוצבים מעברו הצפוני של קו הגבול שלה, השאלה היא אם פעולת העומק נחוצה ומועילה לה, ובנוגע לזה יש כבר הסכמה די רחבה (אתמול הצטרף אליה גם מישה ארנס) שהתשובה היא לא. כמו כל אחד אחר, אני מבינה שצבא צריך לבדוק את היכולות שלו באש חיה כדי לשמור על מיומנויות הלחימה שלו; ושורת ההערכות המוטעות והטעויות בתפעול הצבא וההגנה על העורף מדגימות את זה היטב. אני גם מבינה שכשמצטיידים בנשק חדש ובתחמושת חדישה, לצבא יש עניין להיפטר מהתחמושת הישנה ולקבל תקציבים לחדשה. לולא הבנתי את זה מעצמי, הייתי מבינה את זה בעקבות ההערכות המודיעיניות בנות חמש השנים ושש השנים, שאין טעם לבזבז חיי חיילים על ארסנל המשגרים של חזבללה, כי אם לא נתקוף - הוא יחליד מאליו עד שחזבללה יידרשו להשתמש בו. זה נכון כמובן גם לגבי הארסנל הישן שלנו. לבי עם החיילים ועם משפחותיהם, אבל הממשלה לא אמורה לאכול כל מה שהצבא מוכר לה, וגם הבוחרים לא. לכולנו ברור שאילו הצבא התנקש ב"פוּקס" בנאסראללה והסיג את כוחותיו אחרי השבוע הראשון של הלחימה, רובנו היו מוצאים את המחיר, גם זה שמשלם העורף, מוצדק; אבל זה אינו היעד המוצהר של המלחמה הזו ולכבוד זה לא ראוי לסכן כוחות בהקף כזה משני עברי הגבול. בניגוד לקלדרון, אני חושבת שדוקא המתקפה על עזה היתה גם לא חכמה וגם לא מוצדקת, ואני חושדת שהקף התגובה בצפון, יותר משנועד לטשטש את מצע ההתכנסות, בא להשכיח את ההסתבכות האחרונה בעזה: זו היתה מתקפה רחבה שלא השיגה אף אחד מיעדיה; והממשלה שלנו, אם אתה שואל אותי, מכשכשת בכלב לאורך כל הדרך.