הכשל הפוליטי מדיני בטבח בקרני
שר הביטחון שאול מופז: " המערכת המשפטית צריכה להיות אקטיבית." לא רק שלא הושמעה מילה אחת על ההערכות שהוגשו השבוע על ידי פיקוד העורף לוועדת הפנים של הכנסת, בדבר התוצאות של תוכנית ההתנתקות ובראשן הכנסתן של שתי תחנות הכוח העיקריות של ישראל, אחת תחנת "אשכול" באשקלון, והשנייה תחנת "אורות רבין" בחדרה-קיסריה, לטווח טילי הקסאם, ושורה ארוכה של עשרות יישוביים, ביניהן ערים כמו חדרה וכפר סבא, לטווח המרגמות, אלא גם לא נאמרה מילה אחת על צוו ההקפאה השני שהוציא בית המשפט העליון נגד התוואי החדש של גדר הביטחון ממכבים לירושלים. כלומר לא רק חזית קרני-שדרות פרוצה, גם חזית ירושלים, שם הממשלה ומערכת הביטחון אינם מצליחים כבר שנתיים להקים את גדר הביטחון. המערכת המשפטית היא מאוד אקטיבית, אבל לא ברגעים ולא בחזיתות בהם מעוניין שר הביטחון, מבחינה פוליטית. שרת המשפטים, הגב' ציפי ליבני, הממונה על יישום חוקי הדמוקרטיה במדינת ישראל, והמתמחה באחרונה בירידה לפרטי פרטים כיצד לצוד את מתנגדי תוכנית ההתנתקות, התמקדה בדיון בנושא הדחוף, איך לצלם ולתעד את המתנגדים ואת פעולותיהם, ובאם לכוחות הביטחון יינתן ציוד הצילום המתאים. היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז אמר, כי "הממשלה צריכה להראות נחישות בביצוע התוכנית." כלומר, לדעתו הממשלה היא זו שלא הפגינה נחישות, ושכבוד השרים לא יזרקו בבקשה את האחריות לפתחה של המערכת המשפטית. ככל שהדיון המעמיק הזה התקדם לתוך הלילה, כך התקדמו בחשיכה עשרות הלוחמים הפלסטינים לעבר מסוף קרני. וזמן קצר לאחר שהדיון בצמרת הסתיים, הם תקפו. זו הייתה ההתקפה המשולבת הגדולה והמתוכננת ביותר שביצעו הפלסטינים ברצועה, והסלמה ברורה במלחמה . בהשתמשם במשאית תופת, בחוליית ירי, ובהפגזת מרגמות, הם רצחו 6 ישראלים, ופצעו 5, מהם 2 קשה. נרצחו: עופר טירי, בן 23, מאשקלון. מונעם אבו-סביה, בן 33, מדבוריה. איברהים כחילי, בן 46, מאום אל-ע'נם. איוון שמילוב, בן 53 משדרות. דרור גזרי, בן 31 משדרות. הרצל שלמה, בן 50 תושב שדרות. ההתקפה החלה כמה דקות לפני השעה 23:00. שעה זו נבחרה על ידי התוקפים מאחר וידעו כי זו היא שעת סיום המשמרת וסגירת המסוף, וערנותם של השומרים והעובדים נמוכה. משאית התופת שהתפוצצה פערה חור בחומה המפרידה בין הצד הישראלי והפלסטיני של המחסום, דרכו חדרו 3 מחבלים מתאבדים למסוף והחלו לירות ולזרוק רימוני רסס לכל עבר. אנשי אבטחה ועובדים שהיו במסוף פתחו עליהם באש והרגו אותם. לאחר מכן פתחו הפלסטינים באש מנשק אוטומטי ומרגמות על אזור המסוף כדי למנוע חילוץ מהיר של הפצועים. השאלה הראשונה הצריכה להישאל לגבי התקפה זו והכנתה, בה השתתפו למעלה מ-100 אנשים, היכן היה המודיעין הישראלי? מדוע לא הייתה התרעה או ההערכה מוקדמת על התקפה אפשרית על מסוף קרני, לאחר שרק לפני חודש ב-12.12, הותקף מוצב צה"ל במעבר רפיח, שם נהרגו 5 חיילי גדוד הסיור הבדואי המדברי, וההתקפות על מעבר/מחסום ארז כולל התקפות מתאבדים ומרגמות, הן דבר של כמעט יום-יום? מבחינה מודיעינית התשובה היא פשוטה מאוד. צה"ל אינו נמצא או פועל בתוך הרצועה. מסיבה זו אנשי המודיעין אינם פועלים בעומק השטח הפלסטיני, וכך הולכת ונוצרת "בועה מודיעינית" בה הפלסטינים יכולים להמשיך ולהכין את פעולות הטרור ואת ירי הקסאמים שלהם, כמעט ללא הפרעה או חשש מהתערבות ישראלית. כמובן, שבחינה פוליטית, אסור לומר דברים אלה בגלל שלוש שאלות שאיש אינו עונה עליהן. 1. אם צה"ל לא נמצא ברצועת עזה, על מה מדברים אריאל שרון, שמעון פרס, וחיים רמון "שצריכים להוציא את הבנים," כלומר את חיילי צה"ל מעזה? 2. אם זו היא התוצאה הצבאית-מודיעינית, במצב בו צה"ל מחזיק עדיין בגוש קטיף, מה יתרחש לאחר פינוי הגוש ואולי גם ציר פילדלפי? האיום הצבאי-טרוריסטי יגדל או יפחת? 3. מי ואיך יטפלו באם מצב מלחמה דומה לזה ששורר ברצועה יגלוש לגדה ולמרכזי האוכלוסייה הצפופים של ישראל. האם הטיפול והיחס הניתנים כיום לשדרות על ידי הממשלה ומערכת הביטחון, יהיה גם היחס שיינתן לכפר סבא או לחדרה שייכנסו לטווח האש הפלסטינית? לתשובות לשאלות אלה ישנה חשיבות פוליטית וכלכלית גדולה. מצב של התפשטות והתגברות המלחמה הוא ההפך הגמור ממה שמשדרת ממשלת הליכוד- והעבודה. ביום שישי בבוקר 14.1, כאשר הלוויות הנרצחים עדיין לא נערכו, היה מדהים לשמוע את דברי שרי הממשלה, ואת דבריו של מפקד אוגדת עזה תת-אלוף אביב כוכבי. אף אחד מהדוברים לא הבין, איך הפלסטינים יורים לעצמם ברגליים ופוגעים במעברים המשרתים אותם בהעברת צרכי מזון, דלק ותרופות. לקראת שעות הצהרים נמסר, כי שר הביטחון, שאול מופז, והרמטכ"ל, משה יעלון, החליטו לסגור את כל המחסומים שסביב הרצועה, בארז, קרני ורפיח, עד אשר הפלסטינים יבינו זאת וילחמו בטרור. זו בדיוק הנקודה, מדוע לגרסה הישראלית "הפלסטינים יורים לעצמם ברגלים," אין רגלים, ואחיזה מציאותית במתרחש בשטח.
