אני סתם חיה בהכחשה ומסרבת ללכת איתם. הן עושות לי סחרחורת ועברתי כבר כ"כ הרבה אופטימטריסטים - שהתיאשתי. יום אחד כשיהיה לי כסף מיותר, אני אעשה ניתוח לייזר.
את הניתוח ואיפה. זה גורם מכריע לשאלת הסיכון. בנוסף, אפילו שאני יודעת שהיום ממש לא מיחסים לזה סיכון, הסיכון תמיד קיים. הוא פשוט כ"כ קטן שכברלא סופרים אותו. במקרה שלי, אני לא הולכת עם המשקפיים. פשוט לא מסוגלת. אז נראה לי שזה שווה את הסיכוי הקטן הזה. ונקווה שכשיגיע הרגע - הוא יעבור בשלום
זה בכלל לא נורא - מניסיון. הוא עשה את הניתוח ממש מזמן, אני לא יודעת בדיוק מתי. בפעם האחרונה שנפגשנו, הוא עדיין היה על הציר לונדון-ירושלים, בניסיונות להחזיר לעצמו את הראיה בלילה. היא עשתה את הניתוח לא יודעת מתי, ואח"כ אבדה את הראיה לחלוטין למשך חודש.
עדשות מחוץ לתחום. העיניים שלי מאוד רגישות ובגלל זה גם דומעות המון. (ואנשים חושבים כל הזמן שאני בוכה..) זה נשמע כמו ספור של מישהוא שעשה ניתוח מזמן. אחרי חודש חזר לה הראיה? לא נעים.. בהתחלה שמעתי על סיפורים כאלה וזה היה באמת מרתיע. עברו מאז לדעתי קרוב ל-10 שנים והתחום ממש התפתח. מכל האנשים שעשו את זה בשנים האחרונות שמעתי רק הצלחות. אז בואי נקווה לטוב. ואני בכל מקרה לא הולכת לעשות את זה בזמן הממש קרוב, אז נקווה שעד אז זה אפילו ישתפר יותר
אצלי העיניים התייבשו בשנתיים האחרונות מבגלל הבהייה הממושכת במחשב. עד כדי כך שאני לא רואה טוב, ז"א, העין לא מספיק לחה ואין מספיק דמעות. ואפילו הטיפות לא ממש עזרו לי. וכמובן שעשיתי סתם משקפיים אצל אופטמיטריסט - שגם הוא הודיע לי שאני לא ממש זקוקה להן אלא אם העיניים ממש ממש מתעייפות. אציין שגם כשהעיניים שלי התעייפו המשקפיים לא ממש הקלו עליהם, אלא להיפך. עכשיו הן יושבות בצד וצוברות אבק. אז לפעמים אני בכח צופה בסרט עצוב (אני מה זה רגשנית - בוכה בקלות) ואז, תודה לאל, העיניים דומעות כמו גשם. קצת הקלה... (ואם לא בא לי לבכות מעצב, אז אני הולכת לחתוך בצל. אבל זה לא הכי יעיל, כי זה גם שורף