טוב יש לי משהו קצת לפרוק מהלב
זה מציק לי כבר כמה ימים ואתם כמו בית שלי אז אתם בוודאי תשמחו לשמוע על זה.
בכל אופן עוד משנה שעברה היינו בכזו חבורה, ודי למדתי לחבב אותם, גם השנה זה היה ככה ומתחילת השנה הייתי מבין כולם חבר מאד קרוב של 2 ילדים מסוימים. היינו כל הזמן כמו שלישייה כזו, בכל עבודה שהייתה, בכל דבר כמעט. בכל אופן אנחנו חוזרים מהחופש ואני מגלה שיום לפני כן, כשהיה לנו בוחן בפיזיקה, הם למדו לבוחן ועם מישהו אחר, הם אמרו שממילא לא הייתי בא ואת זה עוד איכשהו הבנתי כי אני באמת הברזתי להם כמה פעמים לפני מעייפות/חוסר יכולת להגיע/זמן לא מתאים.
יום שלישי קיבלנו עבודה בביולוגיה, מקצוע הכי גרוע שלי, שדי הורס לי את התעודה ושאני חייב להעלות את הציון בו, היא אמרה שהעבודה בשלישיות ולפני שהיא סיימה את המשפט אני קולט את אחד מהם מסמן לשני, אני אתה ו____ (הכנס שם של אותו ילד שלישי). באותו רגע כבר ממש כעסתי כי זה בא לי די משום מקום, במשך כל הימים האלה אמנם גם יצאנו ודיברנו כרגיל אבל היה בי הרבה כעס עליהם, עדיין היה לי קצת קשה לשחרר את זה.
גם היום היה קטע דומה. אני שמעתי את הילד שהוחלפתי בו ואת אחד הילדים אומרים "טוב אז אני יכול היום" אחד לשני. נכנסתי לשיחה ואמרתי "מה יש היום?", ואז הם אומרים לי "אה אנחנו סתם לומדים, לערבית וקצת למתמטיקה". בהתחלה אמרתי שממילא לא הייתי בא וזה הגיוני כי הם בערבית ואני לומד צרפתית, לכן זה מיותר להיכנס אליהם סתם ככה וזה מובן. אבל אז בסוף היום אני רואה אותם אומרים לשלישי "טוב אז דברו איתי בקשר להיום".
זה היה ממש הקש ששבר את גב הגמל, הרי הבן אדם בצרפתית.
זה לא העניין של הלימודים, זה לא מעניין אותי, זה העניין האישי. אנשים שממש סמכתי עליהם, שחשבתי שאני יכול לשים את חיי בידיים שלהם ולסמוך עליהם שהם לא יפקירו אותי, שעשינו ביחד כל עבודה - ואני עוד עשיתי את הרוב בכל העבודות ושלקראת מבחנים למיניהם עזרתי להם, בעיקר לאחד מהם. פאקינג שכתבתי לו מבחן בגאוגרפיה שקיבלתי בו 100 כדי שילך לו טוב כשיעשה.
אני באמת באמת לא מצליח להבין מה קרה שזה קרה ככה, פשוט משום מקום. חשבתי שהמשפט "שמור אותי מאוהביי ומשונאי אשמר בעצמי" זה קשקוש, אבל גיליתי שיש בו הרבה אמת. בסופו של דבר אני בן אדם עם די הרבה ביטחון שלא שם @ין על מה שחושבים עליו כשמדובר באנשים שאני לא אוהב/מעריך/לא אכפת לי מהם אבל אני די רגיש כשמדובר באנשים שאני אוהב ושיקרים לי, או שלפחות חשבתי ככה.
אוי אני מתוסכל וגם נשמע כמו קוראת של מעריב לנוער. תודה שהקשבתם לי.
) שבו כל אחד יכתוב מה שבא לו. 
