מספר דברים...
ראשית, אמרתי, נראה לי איזו חברה, את יודעת, שצ´אדוש דגמן בה.
שנית, הייתי כותבת לכם מה קרה לי, אבל אין לי כוח, אז תסתפקו באי מייל ששלחתי לחברתי הקטה שחר: " שחר, אני גאה בך! סופכלסוף אי מייל ראוי לשמו! שנון, כבד במילים ונחמד. אהבתי. קבלי צל"ש! מצטערת, אבל הפעם אהיה זו אני שלא תכביד במילים... *נסקלת קשות* וכי למה, את שואלת? ובכן, היום שוטטתי לי באינטרנט לתומי (זה היה אחרי שמאיה הלכה. אה. מאיה הייתה פה), מצ´וטטת בחדווה עם לאנה ושאר ירקות. בכ"א, שלחתי להדפסה (נגמרו כל הדפים למדפסת בבית - לפני שבוע קנינו 3 חבילות גדולות כאלה - אבל הצלחתי לגרד מהקירות -- לא בדיוק -- כמה דפים; מי צריך עבודות משנים קודמות בכל מקרה? *נסקלת*) כמה פיקים נבחרים וטובי לב. אניווי, החלטתי שזהו עם האינטרנט (4 שעות וכבר הייתי רעבה) והגיע הזמן להנות קצת מקריאת פיקים איכותית. טוב. קמתי לתומי, מזמרת לי בעליצות שיר של אלאניס מוריסט (Precious Illusions) שבדיוק התנגן לו באושר בVH1 והתכופפתי קלות על מנת לקחת בידיי הקטות את הדפים הדו-צדדיים היקרים. אך אבוי! כאב בלתי יתואר (אין הגזמה, כאילו מישהו תוקע לך מחט ענקית ומשוננת לאורך כל ה-) אממ... איך קוראים לזה... נו... אה! מותניים! *נסקלת, כרגיל* אמאל´ה! שחר, בחיים לא הרגשתי משהו כל כך כואב!!!!! אז, ´קפאתי´ לכמה דקות (כפופה קלות), והכאב עדיין היה שם. במילה אחת? איה. התרוממתי לאיטי וצלעתי (ספק צלעתי) לעבר המיטה (החדר של אח שלי, שהוא דרך אגב בפולין והרגע התקשר). דמעות בעיניי (and the crowd goes: "awwww"), ניסיתי להרגיע ת´צמי. לאחר מספר דקות (לסיכום? איה), קמתי בצעד כושל וצלעתי לעבר הסלון. צורחת, פקדתי על אחותי (שירה) לעוף מהספה ולתת לי לשכב כי כואב לי (ציטוט: "like hell"). הפקודה התמלאה בהצלחה, ואת יודעת, הביאו לי כרית, שמיכה, etc. לאחר כמה זמן הכאב נרגע קצת, והחלטתי שהגיע הזמן לשבת! *היכונו!* כמה צעקות והכל עבר. פקדתי על אחותי (שוב שירה; נועה נפלה מצחוק על הספה השנייה. hmph) שתביא לי כוס שוקו. השוקו הובא. לקחתי לתומי לגימה, כשגל כאב ענקי האפיל עליי. נפלתי מצחוק. כן, כן, את קוראת נכון, נפלתי מצחוק. "*צוחקת בלי הכרה* כואב לי!!!!!! *צחוקת בלי הכרה*" (<-- תיאור המצב) שתי האחיות שלי הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהשמיים, כשאני בצידי המשכתי לקחת לגימות מהשוקו מדי פעם, לצעוק מכאבים ולמות מצחוק מאותה הסיבה. אני וויתרתי על לנסות להבין ת´צמי לפני הרבההה זמן. בכלופן (ידוע ברבים גם כ´בכל אופן´), הכל נרגע קצת ולאחר זמן מה הכאב לא הורגש יותר. Can you say ´השקט שלפני הסערה´? אז קמתי וקראתי את הפנפיקים (כן, כן, אלה שגרמו להכל) ולאחר שסיימתי קמתי למחשב. מה מסתבר? זה כואב אם יושבים מספיק זמן. ובנימה זו, צ´או. נ.ב- מסתבר זבסוף דווקא כן הכבדתי במילים. נ.ב2- איה. "